בננות - בלוגים / / נזכרתי בך כשהייתי לבד ברכבת הלילה
שרון שלי
  • שרון שלי

    אשה הבוחרת להגדיר את עצמה כמזרחית היא אשה המוכנה להיאבק מול איבה, הכחשה, ביזוי ולעג. במלה אחת היא אומרת שהיא עוברת שחרור פנימי ואישי ושחרור פוליטי. היא אומרת שהיא יודעת שהקולקטיב המזרחי שאליו היא משתייכת הודחק כאן אל השוליים, בתהליך ממושך של עשרות דורות, עד שהפך להיות בן בית במעמדות הנמוכים, שמהם קשה לרוב בניו ובנותיו להיחלץ. (ויקי שירן: 'לפענח את הכוח לברוא עולם חדש')

נזכרתי בך כשהייתי לבד ברכבת הלילה

 

מריילי לבלטימור, שאלתי את עצמי איפה אתה ומה אתה עושה ערב השנה החדשה.
שלג ירד על העיר הזרה. העצים החשופים לא הסבירו פנים אך פרצופי האנשים לא הסגירו סכנה מתקרבת.
בינתיים התמקמתי, ציירתי פרפרים בשלל צבעים לעוברים ושבים בקניון הגדול ביותר בצפון אמריקה.
היה לי כבר חדר משלי עם נוף לדירות שממול ובחלון- מופע סקס בכל ערב ומכונית פורד טמפו לבנה שקניתי מחופי. בארץ אין כאלו. שגית וייטב רבו המון אבל היה לי טוב איתם.
את אייל החדש לא סבלתי, ג'ינג'י חיוור ואנוכי שהתעניין רק בג'יפ שלו.
המקום שלי תחת השמש נראה רחוק מאי פעם והאמריקאים חזרו וקנו ממני ערכות ריינבו לילדיהם. הייתי נאמנה לבוסים באל איי, רקפת המיתולוגית ולויאלה שליחתה עלי אדמות. היה שם עוד איזה רונן מקריח ומשמין שהגיע מדי פעם לבדוק שאף אחד לא גונב לחברה את כל הסחורה או הכסף.
אני את שלי הפקדתי בבנק אוף אמריקה.
וכל הזמן הזה ציירתי פרפרים אין ספור בדפים גדולים של אי שלוש על קן ציור קטן.
ואז הטלפון צלצל בעגלה, זאת הייתה אמא. התיישבתי על רצפת הקניון ובכיתי וצעקתי ושאלתי אם היא בטוחה ואמרתי שוב ושוב שאני לא מאמינה אבל האמנתי. אני לא זוכרת אם באוטו יום קונצ'טה (החברה החדשה שלי מאיטליה) עבדה, אבל אני זוכרת שדברתי עם הארץ, עם קרין (שעוד לא עזבה לאוסטרליה) ואולי גם עם עוד מישהו, שרית כבר הייתה דוסית.
הרמתי את עצמי מהעגלה והמשכתי למכור ריינבו ארט, הייתי צריכה את הכסף. למחרת לא עבדתי, נסעתי עם אייל לאכול בוונדיס. אני זוכרת שהרגשתי מוזר, אתה מת ואני אוכלת בוונדיס בבלטימור, בשלג.
מהר מאוד אחר כך הגיע יואב ובאותו הרגע שכחתי הכל.  

 

11 תגובות

  1. אליענה אלמוג

    אהבתי מאוד. יש לנו סגנון כתיבה דומה.

  2. טובה גרטנר

    היי שרון
    ישבכתיבה שלך כאילו הרבה מילים, כימעט כמו שיחה, כמו אילתור, אבל זה מדויק, זאת ההרגשה שחולפים בראש הרבה מילים, והמשפטים מסתדרים בשורות שלהם עד המשפט אחרון, באותו רגע שחכתי הכל, כאילו
    ראילן אפשר לשכוח הרי זה יצוץ שוב.
    להתראות טובה

    • תודה טובה, מסכימה איתך שהנשכח לא באמת נשכח, הוא פשוט מופיע במגוון דרכים חלופיות, כאלה ואחרות, חרדה, אימה ללא שם או לחילופין כתיבה אודות.
      לכן גם אם הכתיבה מרושלת כמו שאמר המגיב ללא שם, היא שלי והיא נותנת לי כוח והדבר הזה הוא טוב דיו עבורי.

  3. חברה של בבעלה

    מעולה! עוד פיסת איכות מבית היוצר של ש.ש

  4. עצוב מאד וכתוב יופי !

  5. כתיבה מרושלת.

    • יש בזה משהו… אודה לך אם תזדהה או תזדהי. אמרת משהו למישהו, תהיה אמיץ או אמיצה לומר מי אתה ואם לא אעלים אותך עם המג'יק סטיק כמו שקרה לגבי ודבי.

  6. נפלא. מומלץ בפרוזה.

  7. שרון, כתוב פשוט מקסים…

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לשרון שלי