שרון שלי

        בעידן אחר, על המדרכה בכיכר החתולות, שאלת האם? ואני אמרתי, לא. בגללו ומאז, הדבר חתום וסגור וידוע לא ארע דבר. התשוקה נשארה מרוחה על הבר בפאב הקטן, באוויר הזורם בינינו, השאלות האמיתיות נאלמו לי ובמקומן שאלתי אחרות. ועכשיו, מאות בקבוקי בירה ובקבוקי חלב עומדים בינינו בשתיקה.                     ...

            במטבח שלי, רצועות תפוחי האדמה הדקיקות ל"מפרום של סבתא פורטונה" מתערבבות, בקליפות תפוחי אדמה שסבתא אילונה הייתה אוכלת גם את של חולות הטיפוס.                            

      אני חיילת, יש לי מכנסי ב' אפורים שנצמדים לשוקיים בדיוק במידה הרצויה. חדשה בבסיס, ותיקה בצבא. הגעתי לעזה, עכשיו מתחיל המשחק האמיתי. סביבי בלטות בטון וקרני שמש חדות, החצר הפנימית של בניין המשטרה הבריטית–  מבנה רכבת מוארך שתלוי מעל ראשי כמו האבן בציור של מגריט. אני יושבת מקופלת רגלים מתחת לדגל ברחבת המסדרים. שערי בהיר, קצותיו הארוכים שרופים, ...

      נזכרתי שוב שיש ערבים רק כשהטילים התחילו ליפול ממש מסביב לבית שלי. הם לא גרים רחוק, חמש דקות נסיעה. בתכלס, הם תמיד היו שם, בהתחלה חשבתי שקוראים להם פועלים. "כמה פועלים תביא לחרציות?", אימא שואלת את אבא "תיקח את הפועלים של כץ, הפועלים של מייקין לא יגיעו בגלל המצב", היא ממליצה. אבא אומר שהוא תמיד היה הוגן ...