שרון שלי
הָיִינוּ שֶׁל הָאֲדָמָה
בְּכָל אָבִיב הֵן הָיוּ מִתְנַפְּלוֹת עָלֵינוּ
כַּלָּנִית, סתוונית, דבורנית, זומזומית
זערוריות, עַקְשָׁנִיוֹת
וְשָׁכַבְתִּי בַּתְּכֵלֶת
עַד הַקַּיִץ
וְעֵין הֶחָתוּל שֶׁלְּךָ הִשְׁחִירָה
וְעַכְשָׁיו אַתָּה קַרְקַע פורייה
שיר מהמם. אהבתי מאד מאד והתחברתי מאד.
תודה, תודה
איריס תודה
שיר טורד מנוחה, כמעט מבלבל, לכאורה טבע, אבל בקריאה חוזרת שוב ושוב הפתיחה "היינו של אדמה" רב משמעית ומאפשרת את הזרימה אל הסוף…
רות תודה, התגובה שלך גורמת לי להרגיש מובנת ומה יותר טוב מזה?
שרון הי,
אני מסכים עם רות שהשיר טורד מנוחה. אני אפילו מהסס לכתוב כאן את התובנות הפוקדות אותי בעת קריאתו (וגם אני נמשכתי לקראו מספר פעמים).
מכול מקום, שתי השורות האחרונות מקנות לשיר – בעיניי – עוצמה חזקה ומטלטלת.
תודה ושבת מבורכת — צדוק
צדוק יקר, אני מבינהאת ההיסוס, אבל אתה צודק, לשם זה הולך. עד כמה שאני יכולה לבין את ההיסוס.
כשאתה אומר שזה טורד מנוחה אני מבינה וזאת הכוונה ובכל זאת איכשהו אותי השיר מרגיע.