מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת

    1996

אֵיךְ אֶתְקַיֵם בִּיְקוּם הַמַּקְבִּיל בְּלֹא אֲהוּבַי, בְּלֹא מַכְאוֹבַי, הֵן לָהֵם יְקוּמִים מַקְבִּילִים מִשֶּׁלָהֵם וּבָם אֲגַשֵׁשׁ כְּסוּמָא.   הָעָנָף הַכָּרוּת הָרִאשׁוֹן ─ שִׁבְטִי וּמִשְׁעַנְתִּי ─ יַחֲרֹק בְּמִדְרָכוֹת זָרוֹת בֵּין נָכְרִים, וְלוּ גַם טוֹבֵי-לֵב בִּמְצִיאוּת קְסוּמָה הֶחָשִׁים אִישׁ אִישׁ לִיקוּמוֹ, חֵרֶשׁ לִפְסִיעוֹתַי וְלַהֵדִים הַמִּתְמַלְּטִים מִקִּרְבִּי.   הֵן לֹועֶזֶת שְׂפָתִי וַאֲנִי כָל יָמַי לֹא יְדַעְתִּיהָ.

1999

  1996 מתוך "מודע מזמן אחר"  

כי אמרתם יאוש   וּמַהוּ הַשִּׁיר הַגִּמְגוּם הַמְגַשֵׁשׁ בָּרוּחַ שֶׁעוֹדֶנָה נוֹשֶׁבֶת מִחוּץ וּבְתוֹךְ הַתֵּיבָה   פֹּה פִּרְפּוּר כָּנָף צְחִיחַת נוֹצָה אֶבְרָה בְּעֶבְרָה אֲנִי שֶׁסּוֹף סוֹף קוֹרֵס לְתוֹכִי כְּדוֹלֵה פְּנִינִים בִּצְלִילָה אַחֲרוֹנָה.   הַתֵּיבָה מְיַחֶלֶת עַל פִּי תְּהוֹם רַבָּה אֱמוּנָתָהּ בִּיכֹלְתִי.         אב תשס"ח

  שיר מזמור שכתבה חגלה בת נבות היזרעאלי אחרי מות אביה בשפתיים חשוקות עמלה רעותי ועיניה זרחו מן הנר הדל שלידה. פעם קראה באוזני שיר מזמור על תלאות אביה המחזיק בתומו מול שבעים שפנים עוטי עורות זאבים המקפצים סביבו, במעגל שאינו נפרץ, ולועם פעור עליו ועל נחלת אבותיו.   הֵן כְּחָלָב תַּתִּיכֶנִי וְכִגְבִינָה תַקְפִּיאֵנִי וְצוּר יֶעֱתָק מִמְקוֹמוֹ. לָמָה זֶה יִשְׁלָיוּ אֹהָלִים ...

    *    *     *   הַפַּעַם יוּפְרוּ כְּלָלֵי הַנְּפִילָה: אֶנְחַת עַל קְצֵה שְׂעָרָה – מֵאוֹתָן הַנּוֹשְׂאוֹת בְּקַלּוּת חָמֵשׁ מְאוֹת מַלְאָכִים מִבְּלִי לְהִתְכּוֹפֵף. חָשׁוּךְ לְלֹא סַקְרָנוּת לַסּוֹבֵב לְלֹא סַבְלָנוּת לָאוֹרֵב יָדַי הַלֹּאמוּחֲשִׁיּוֹת חָשׁוֹת בַּאֲפֵלָה כִּי מַאֲמָצֵי הָאִזּוּן נוֹאֲשִׁים, מְיֻתָּרִים. וְאֵין קוֹל: הַזְּעָקָה נִבְלְמָה כְּשֶׁמָּעַדְתִּי לַבּוֹר אֲשֶׁר בְּמוֹ יָדַי הָעֲדִינוֹת חָפַרְתִּי מֵאָז גּוֹחִי.         1998