מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר
  • רות בלומרט

    ילידת חיפה תש"ג, מתגוררת בירושלים. למדתי מיקרוביולוגיה וביוכימיה, עברתי לספרות עברית ולשירת ימי הביניים. תקופה מסוימת שהיתי עם משפחתי בניו יורק ומ - 1979 מתגוררת בירושלים. ביקורת ספרים,עריכת במה רבעון לדרמה, תרגום ספרות, עיון ושירה; עריכה לשונית עסקתי בכתבי יד [מעט],פירסומים בעיתונות. שירים, סיפורים קצרים, רומנים, ספרי ילדים, שני ספרי שירה

לעז

12 תגובות

  1. שולמית אפפל

    שיר נהדר. אני כל כך אוהבת את החיבור שלך כאן לשיוויתי בסידור התפילות

  2. בואו נדון מה היא המילה החריגה – מסתוללת?

    כאורח חדש שאינו בקי בנעשה כאן, ואינו אינטרסנט, נראה לי שהקוראים אינם נוגעים
    בלשון, בשפה בגישתם לשירים…

    מעט בערות יכולה להיות בריאה להעזה.
    הרבה בערות – קצת מביכה.
    ראשית:
    מאין באה המילה מודע? איזה רקע קונוטאטיבי יש לה?
    והמילה מסתוללת? מהו ההקשר המקורי שלה?
    ללא מיקוד ראשון שכזה, איך ניגשים לשיר???
    המילה מודע
    מתקשרת למגילת רות בה נאמר:
    ""וְעַתָּה הֲלֹא בֹעַז מֹדַעְתָּנוּ אֲשֶׁר הָיִית אֶת נַעֲרוֹתָיו הִנֵּה הוּא זֹרֶה אֶת גֹּרֶן הַשְּׂעֹרִים הַלָּיְלָה""
    ……………………………..

    "מסתולל: מתרומם ומתגאה, ל' סולו לרוכב בערבות (תהילים, סה', 5

    ועיקר המקור הוא כאן:

    לפני מכת הברד כשנאשם פרעה שהוא " מסתולל " בעם-ישראל.
    ההקשרים האלה של השיר הם שמעניקים משמעות מאלפת:

    הזרות של רות המקורית,
    והגאווה של רוח המתגוללת בין גופות
    השפה האחרת

    ובבית האחרון: אהבה מוחמצת כי אין בה חסד [מים במיסטיקה מסמלים חסד]

  3. מירי פליישר

    געגועים אשלייה והצורך העז שלנו בה.

  4. איריס קובליו

    רות, איזה שיר, ואיזו שורה מסיימת. מעוררת התפעמות

  5. נגדנו שיוינוכם תמיד: נגד וכן מול. וכך הדמיון מאפשר הערצה לאוהבים מחד וקנאה חריפה מאידך…

  6. התעתוע הנפלא הזה זכור לי מחוברת הליקון מס' 1, שיצאה בשנה שנכתב השיר… נוסטלגיה, ושיר מקסים.

    • רות בלומרט

      אמיר יקר, במצבי המטושטש, לא הזכרתי כי השיא ראה אור הן בהליקון והן בספרי. תודה על התיקון והשבח.

  7. תַּלְמה פרויד

    לא סתם 'תעתועי דמיון' כמוזכר בתחילת השיר, אלא תעתוע על תעתוע שיוצרת המשוררת תוך פירוק ובנייה מחדש של ביטויים והקשרים מן המקורות, היוצרים משמעויות חדשות, לעתים הפוכות מאשר במקור ("בלא מים כבה האהבה" לדוגמה). כל אלו ביחד עם האמירה על 'תעתועי דמיון' בתחילת השיר יוצרים אווירה של סקפטיות מסוימת. בסוף השיר – "נגדנו שיווינוכם תמיד" ('נגדנו' בכפל משמעות) העושה שימוש ב"שיוויתי ה' לנגדי תמיד" יש אולי אף שמץ אירוניה, בקריאה שלי. שיר עשיר ומעניין, רות.

  8. רות, שיר מעניין שונה ומיוחד .
    מביע אותך . אוהב את שיוינוכם 🙂
    תודה

  9. שמואל יריב

    נראה לי שקורא צריך להיות מבוגר בכדי להתמזג עם השיר הזה. אולי משום שאני מבוגר. אולי משום שבנגיעות שלך ראיתי חוויות שלי.
    ואת כתבת אותו עוד כשהיית צעירה
    שמואל

    אהבתי את השיר

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרות בלומרט