מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
* * *
הַפַּעַם יוּפְרוּ כְּלָלֵי הַנְּפִילָה:
אֶנְחַת עַל קְצֵה שְׂעָרָה –
מֵאוֹתָן הַנּוֹשְׂאוֹת בְּקַלּוּת חָמֵשׁ מְאוֹת מַלְאָכִים
מִבְּלִי לְהִתְכּוֹפֵף.
חָשׁוּךְ
לְלֹא סַקְרָנוּת לַסּוֹבֵב
לְלֹא סַבְלָנוּת לָאוֹרֵב
יָדַי הַלֹּאמוּחֲשִׁיּוֹת חָשׁוֹת בַּאֲפֵלָה כִּי מַאֲמָצֵי הָאִזּוּן נוֹאֲשִׁים,
מְיֻתָּרִים.
וְאֵין קוֹל:
הַזְּעָקָה נִבְלְמָה כְּשֶׁמָּעַדְתִּי לַבּוֹר
אֲשֶׁר בְּמוֹ יָדַי הָעֲדִינוֹת חָפַרְתִּי
מֵאָז גּוֹחִי.
1998
ורחל חלפי כתבה ב'נפילה חופשית':
"…הייתי נופלת בשקיקה
בארובות השמיים כלפי
אדמת מאויי
נופלים נופלים צווחו המלאכים הצפים
הנה כך צונחים הרצונות מכח
המשיכה המר…"
כל-כך הזכרת לי אותה פתאום.
תודה על ההשוואה המחמיאה ס"פ על המים. פקפקתי אם לציין כי בכנסייה הקתולית היה דיון רציני על כמה מלאכים יכולים להצטופפף על חוד מחט. המספר הרשמי היה חמש מאות. אבל כמובן השיר אינו עוסק בדיון תיאולוגי…שוב תודה!
רות,
את רואה עד כמה השירה עדיפה על הדת הקאתולית?!
בשירה את יכולה להעביר דרך קוֹף המחט אפילו יותר מאלף מלאכים, וכל המרבה הרי זה משובח!
רות יקרה, גם אני מצטרפת לעקיבא בשמחתו על חזרתך אלינו. כמה טוב לפגוש בך.
ואני מאלה שצריכים הסברים, והסיפור שפיקפקת אם להביא, הוא נפלא, ונפלא השימוש שעשית בו, לטעמי, ובחיים התלויים על חוט השערה. בניגוד לעקיבא, אני מוצאת את השיר הזה אופטימי. ואת הנפילה רכה. אולי זו כלל לא נפילה, כי אם ניתור?
רות יקרה, אני שמח שאת חוזרת אלינו ושוב מזכה אותנו בשיר יפה ועצוב.
אני מאחל לך שתמשיכי גם בשיר חדש, שיפתיע גם אותך.
שירת עצב יפה כמו תכשיט עדין.
כללי הנפילה…הפעם לא ברעש, לא בכובד אלא בריחוף כמעט.
מאוד יפה. צר לי שאין לי ניתוח מלומד יותר…
תודה לכולכם על התגובות החמות לשיר יוצא דופן… מקווה להביא חומר אופטימי יותר, מבלי לזייף אופטימיות.
שבוע טוב ןשוב תודה.