יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".

חבר לנסיכה באני, המלך חדג'ג' הראשון. כמעט בן שנה. זה גור זה? היה גור. עכשיו הוא בריון השכונה.

    הפתיעו אותי מאוד תגובות אחדות בסדרת הרשימות שהתחלתי לפרסם לפני שבוע על אחותי נכת הנפש. היו שכתבו שאני "קרציה שרוצה לעשות רייטניג צהוב." (איזה רייטיינג? 200 האנשים שקוראים אותי? מה אני, ידיעות אחרונות?). היו שחשו אי נוחות והביעו זאת בקולניות, וחלק רצו "ספרות", רצו "עידון", כדוגמת התגובה הזו: אבל אני קצת הרגשתי לא נעים לקרוא. חוויות חיים איומות ...

   אני ממשיכה בסדרת המאמרים על אחותי חולת הנפש, הלוקה בסכיזופרניה, ובהשפעתה על חיי. זה הפרק השני. שנות השבעים היו אולי השנים הכי קשות בחיי. והייתי בסך הכול ילדה ואחר כך נערה. הם הטביעו עלי חותם שאולי כיוון את כל חיי, ואין ספק שמה שקרה בהם קשור הדוקות להחלטתי לא להביא ילדים לעולם. שומעים על הרבה "בתי גיהינום", אבל יש ...

את התחזיות השחורות בנוגע להליכונים (משטחי ריצה) שנרכשים בהמוניהם ונזנחים אחרי חודש, שבוע, יומיים… ונהפכים למתלה לבגדים, כבר שמעתי. שמעתי, וכמו כולם החלטתי שלי זה לא יקרה, אני את ההליכון שלי אנצל כליל. אין דבר כזה, הרי שילמתי עליו לא רע, אז אני אלך עליו עד שתצא לו הנשמה או המנוע, מי שילך ראשון.   אבל כמו במערכון מ"ארץ נהדרת" ...

  "טקיירו מוצ'ו" הוא סיפור של הסופרת בטינה פקר, שספרה "אחרי שסבתא מתה" ראה אור בהוצאת תג בשנות התשעים. זהו סיפור עדין ומרגש על אהבה יחידה במינה לגבר ולאדמה. בעבר פרסמתי כאן סיפור אחר שלה "אחי הגדול".                                                           טקיירו מוצ'ו                                                      מאת בטינה פקר   דודתי רחל הזמינה אותי להתלוות אליה לטיול סביב הקיבוץ. חשבתי שיהיה זה ...

   אני מתחילה בסדרת מאמרים על אחותי נכת הנפש, הלוקה בסכיזופרניה, והשפעתה על חיי. זה הפרק הראשון. אחותי חולת הנפש גדולה ממני בדי הרבה שנים, 12 שנה, לכן בילדותי היא לא הייתה נוכחת ממש. היא לא מסוגלת להתייחס לזולת (היא מאובחנת כסכיזופרנית), אז בוודאי ובוודאי שלא הייתה מסוגלת לגלות איזשהיא אמפטיה לילדה קטנה. בעוד שאחי ואחותי שולמית מאוד פינקו אותי ...

בעקבות הפוסט של ענת   אבא שלי היה אומר שהעניות מעשירה. הוא היה ממציא כל מיני תבשילים מכלום, תופר קישקעס, מטגן קציצות "מוח צמחוני" במשך שעות. גם כשכבר היה לנו די הרבה כסף, עדיין אהב לבשל את האוכל שהיה מבשל לאמו האלמנה ואחיו היתומים כנער בשכונת מחנה יהודה בירושלים המנדטורית.   בעקבותיו, גם אני למדתי להתענג על האוכל הפשוט, ובעיני ...

  לא פעם ולא פעמיים כתבתי בבלוגיי על התלאות שאנחנו עוברים עם אחותי, נכת נפש בת 60,  שהממסד מתעלם ממנה לגמרי, דוחה אותנו בלך ושוב, בכל מיני תירוצים בירוקרטיים קלושים, העיקר שהיא לא תיפול עליהם.   אחרי שנה וחצי של מלחמות במשרד הבריאות, שבהן הם סגרו לנו סופית את הדלת בטענה שהיא מבוגרת מכדי שהם יעזרו לה בצורה של הוסטל ...

  איני מכירה הרבה ספרים שהפכו לסרטים טובים. בדרך מהספר לסרט נהרס לא מעט, מה גם שמשטיחים את המשמעויות העמוקות של הספרים. פה ושם יש מקרים שבהם הסרט טוב יותר, כמו "תינוקה של רוזמרי" של פולנסקי שהגיע מזבלון בכריכה רכה שכתב אחד איירה לווין. ויש גם מקרים שבהם הסרט והספר טובים מאוד, למרות שכל אחד מהם הוא יצירה בפני עצמה, ...

  באחד הפוסטים שלי נגד המלחמה כתבה מישהי שתפקידם של החיילים להגן על העורף כדי להציל נשים, ילדים וזקנים. מה אגיד, הנחת היסוד הזו שגבר הוא בשר תותחים מעולם לא הובנה לי. חיים של נשים, זקנים וילדים חשובים יותר מחיי גברים? מי קבע? אז נכון שגברים הם אלה שיוזמים מלחמות ויוצאים למלחמות (הורמונים, מה לעשות), אבל בצד כלבי המלחמה ישנם ...