יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".
איני מכירה הרבה ספרים שהפכו לסרטים טובים. בדרך מהספר לסרט נהרס לא מעט, מה גם שמשטיחים את המשמעויות העמוקות של הספרים. פה ושם יש מקרים שבהם הסרט טוב יותר, כמו "תינוקה של רוזמרי" של פולנסקי שהגיע מזבלון בכריכה רכה שכתב אחד איירה לווין. ויש גם מקרים שבהם הסרט והספר טובים מאוד, למרות שכל אחד מהם הוא יצירה בפני עצמה, כמו שקרה ל"ארוחת בוקר בטיפני'ס" שעליו אכתוב בקרוב.
לאחרונה ראיתי את "מישהו לרוץ איתו". לא קראתי את הספר של גרוסמן כי באיזה שהוא שלב, אחרי ספרו השלישי בערך, הבנתי שהוא משעמם אותי, לא נוגע בי, ולכן חדלתי לקרוא אותו. לכן אין לי מושג אם הסרט גרוע כמו הספר, או ששוב יש כאן מקרה של עיבוד קולנועי כושל.
אבל מה שאני ראיתי הוא סרט שהנושא שלו רודד ושוטח בנוסח ההוליוודי, ונראה כמו סרט ירוד ביותר לבני הנעורים. אם זה כך גם בספר, אז דיינו. אבל אם הרסו לגרוסמן את הספר ורידדו אותו עד דק, אז זה עצוב מאוד. כי מבחינתי, כשאני רואה סרט כזה, ישר יוצא לי החשק לקרוא את הספר, כך שמבחינתו של הסופר אלו יחסי ציבור רעים מאוד.
בשנה האחרונה ישנה קולנוענית צעירה שרוצה להפוך את הרומן שלי "רואות מכאן את כל העולם" (הקיבוץ המאוחד, 1997) לסרט ושוקדת על כתיבת התסריט, ואני כמובן מאוד חוששת.
נכון שכל סופר רוצה שספריו יגיעו למסך הגדול – זה כמו חותמת שמכירים בך ושאתה פופולרי – אבל פעמים רבות נדמה לי שרצוי להשאיר את הספרים במקומם ולא להעביר אותם למדיום אחר.
כמו בתרגום משפה לשפה, גם בתרגום מספר לסרט הולך המון לאיבוד. לא רק זאת שאי אפשר להעביר מחשבות או זרם תודעה, גם המבנה הספרותי שנקבע על ידי העיצוב המילולי, שהוא כה חשוב, מתמסמס והולך לאיבוד. מה גם שסרטים מטבעם מחפשים עלילה, ובדרך כלל ברומן קאנוני העלילה היא רק פן אחד של חומרי הרומן. כך שמכל מקום שמביטים על זה, נראה שהסופר וספרו יוצאים נפסדים.
אם כך, אם אנשים אומרים בדרך כלל "לא קראתי, אבל ראיתי את הסרט" בשביל מה לעבד לקולנוע? הרי עיבוד קולנועי, ולו גם מוצלח מאוד, על פי רוב לא יביא המוני קוראים לרומן קאנוני. אז האם למען הפרסום? בשביל הכסף שאולי יגיע אם הסרט יצליח? בשביל להרגיש שהצלחנו להיכנס מעט למיין סטרים? הלוא כל אלה אינם מובטחים ממילא, מה גם שהסיכון גדול, ז"א, שהעיבוד הקולנועי מאוד ירתיע את האדם שכתב את הרומן, אם לא ממש ידכא את רוחו.
ובכל זאת, תראו לי סופר אחד שיסרב להצעה לעבד את ספרו לסרט.
ליעל
אני דווקא אוהב מאד את רוב ספריו של דוד גרוסמן. אבל הסדרה שנעשתה על פי ספרו היא באמת לא טובה ולא הצליחה להעביר אפילו מעט מהחמלה והאנושיות של הספר.
ובקשר להפיכת ספר לסרט, לכי על זה! מה הרע היכול לצמוח מזה?
לעומת זאת ,כמו שמנית יכול לצמוח מזה לגביך רק טוב ,ביחוד כשמדובר בספר שנכתב לפני זמן רב (במושגים של ספרים היוצאים בארץ) ויש סכוי שהוא יחזור לתודעה הציבורית.
ואם יצא מזה קצת גרושים, מה רע?
לא ראיתי את הסרט. אבל קראתי את "מישהו לרוץ איתו" ספר נפלא !
ולמה לחשוש ? יופי, לעשות מ"רואות מכאן" סרט. יתן לספר תהודה רחבה. (מגיע לך ולו)
אני בעד. כל חווייה היא חיכוך ומזה יוצא קצת אש שמחממת או קצת שורפת העיקר אקשן . יאללה
הסרט הטוב ביותר שראיתי מן הסרטים המבוססים על ספרות הוא עיבוד הסיפוטר "המתים" של ג'יימס ג'ויס. הסרט בויים בידי ג'ון יוסטון וזה היה סרטו האחרון.
לא ידעתי שעיבדו משהו משל ג'ויס למסך. מעניין מאוד יהיה לראות את זה, בייחוד אם על פי דבריך, מדובר בעיבוד קולנועי מוצלח.
ליעל,
מסכימה אתך לגבי גרוסמן. גם בי הסופר הזה לא נוגע, כנראה כשל אישי , כי רוב האנשים טוענים שמדובר בסופר גדול ואפילו גדול מאוד.
נדמה שזה תלוי בקולנוענית, עד כמה היא תופסת את הריתמוס שלך ועד כמה היא מסוגלת להמיר אותו למסך.
יעל , שיתוף פעולה יכול להיות מוצלח ולתת חיים חדשים לספר וגם אם לא יש הספר – לכי על זה בכיף ושיהיה בהצלחה
הגדיל לעשות אמיר גוטפרויד שעל הדף הפנימי הראשון של ספרו החדש "בשבילה גיבורים עפים" כבר נכתב שהספר יהפוך לסרט בבימויו של אבי נשר.
אני דווקא לא מסכימה איתך – דיברתי עם יותר מסופר/ת אחד שלא אהבו בכלל שספריהם הפכו לסרטים ועשו זאת אך ורק בשביל הכסף, כך שהמסקנההזאת מאוד נמהרת.
מעבר לזה, היה לי מורה שטען שיוצרי קולנוע הרבה פעמים דווקא נוטים לעשות אדפטציות לספרים בינוניים, כדי שהספר לא יאפיל על הסרט שהם מתכננים ולא יסרס אותו בגדולתו וגם ייתן להם מרחב פעולה. בקיצור, שהצל של הספר היה קטן ולא מטביע.
אין חוקים ואין כללים: נעשו סרטים נפלאים לספרים בינוניים ,נעשו סרטים על הפנים לספרים נפלאים ונעשו אף סרטים מצויינים לספרים מצויינים.
בינתיים ממליצה על סרט נפלא "ההחלפה" שביים קלינט איסטווד (לא עפ"י ספר אבל עפ"י מקרה אמיתי)
איזה יופי, סרט על ספר שלך! בכל מקרה זו תהיה חוויה, אני בדרך כלל מעדיפה תמיד את הסרט בראש שלי כשאני קוראת, במקרה של "מישהו לרוץ איתו" דווקא בסרט היו כמה תמונות שאהבתי{חוצמזה שראיתי אותו עם בתי וזה כבר הקנה לו חן}
סרט טוב עושה סרט גרוע זוהי כמדומני אמירתו של הבמאי אינגמר ברגמן שעשה סרטים לא פחות חזקים מספרים אבל עושים עוול לסרט בהשוואה שלו לרומן שעליו הוא מבוסס יש לשפוט את שני המדיומים האלה בכלים המייחדים אותם זה לא הוגן לשפוט סרט בכלים ובאמצעים המאפינים ספר, סרט יכול להיות אדפטציה קולנועית טובה לספר , אם לא נחפש בו את הכר הנרחב של המחשבות והעולם הפנימי המתאפשר בכוחן של המילים, הוא גם יכול להיות אינטרפטציה לספר ולהצמד באופן רופף בלבד לנרטיב שלו, זה עדיין לא הופך אותו לסרט רע. את הסרט יש למדוד לפי אמות המידה, שבהן מודדים סרט ולא להשוותו למדיום הספרותי הפועל בערוץ המילולי בלבד.
מישהו לרוץ איתו הוא יצירת מופת, מרגש ואחר. יכול להיות שלא ראינו את אותו סרט