ב"בית דני" שבשכונת התקווה זורקים את חולי הנפש לרחוב

לא פעם ולא פעמיים כתבתי בבלוגיי על התלאות שאנחנו עוברים עם אחותי, נכת נפש בת 60,  שהממסד מתעלם ממנה לגמרי, דוחה אותנו בלך ושוב, בכל מיני תירוצים בירוקרטיים קלושים, העיקר שהיא לא תיפול עליהם.

אחרי שנה וחצי של מלחמות במשרד הבריאות, שבהן הם סגרו לנו סופית את הדלת בטענה שהיא מבוגרת מכדי שהם יעזרו לה בצורה של הוסטל או חונך, הבנו שכלום לא יעזור, אנחנו צריכים לעשות הכול לבד.

בסופו של דבר, אחרי מאמצי ענק, הצלחנו לשפץ את דירתה הקטנה בשכונת התקווה, והעברנו אותה אליה לפני שבועיים. ועדיין נשארה בעיית האוכל. במשרד הרווחה טענו שהיא עדיין לא קשישה, ולכן לא יוכלו לשלוח לה ארוחה חמה לקשיש. אבל היא גרה ממש ליד "בית דני", ואני נזכרתי שלפני כמה חודשים ראיתי בטלוויזיה בתוכנית הבישול של שגב משה את המתנדבות מעמותת "בית דני", שמבשלות מדי יום ארוחות חמות עבור הקשישים ועניי השכונה, והפתרון כמו נראה בהישג יד. גם אחותי עצמה הייתה שם פעמיים, והם האכילו אותה במאור פנים ובחינם.

ראינו כי טוב, אז היום הלכנו עם אחותי ל"בית דני" כדי לרשום אותה לארוחות החמות. המחיר שנאמר לנו בטלפון הוא זול מאוד, 140 ₪ לשלושה חודשים, כולל פעילות תרבותית. ממש מציאה. נזכרתי במתנדבות האלה שנראו בתוכנית הטלוויזיה, שסיפרו כיצד הן מכינות את האוכל מכל הלב, וחשבתי לי, עדיין יש אנשים טובים בעולם.

אבל פנים אל פנים הסתבר משהו שונה לגמרי. המנהלת אמרה שהיא לא מוכנה לקבל את אחותי שכן היא חולת נפש, וטענה שהיא "אינה מתאימה". מה זאת אומרת "אינה מתאימה?" המנהלת טענה שהיא מפריעה להן ומטרידה אותן.

וכך נזרקנו מעוד מקום, כי במדינה שלנו חולי הנפש שווים פחות מכלבים. לכלבים יש לפחות כלבייה עירונית, ומישהו מאכיל אותם. לחולי נפש אין שום דבר. שום עזרה.

והנה, כל ההו-אה של המתנדבות, שהציגו בטלוויזיה את עמותת המזון של "בית דני" כצדיקי אומות העולם, התבררה כעוד בלון נפוח. שקט תעשייתי הם רוצים שם, להאכיל קשישות שנראות כמו זומבים ובקושי מוציאות מילה מהפה, אבל לעזור לאנשים שממש זקוקים לעזרתם, זה לא. בשביל זה צריך להיות שפוי. אבל זהו, שאם אחותי הייתה כאחד האדם היא לא הייתה זקוקה לעזרת הממסד והעמותות.

ומה התוצאות השטח? שאחותי נשארת רעבה וללא ארוחה חמה, כי קצבת נכות הנפש של הביטוח הלאומי לא מספיקה גם למזון די והותר. היא גרה שתי דקות מ"בית דני" ומסוגלת ללכת לשם בכוחות עצמה ולאכול לשובע, אבל לא, היא לא תזכה לארוחות חמות, כי מה שחשוב שזה שלא יטרידו את מתנדבות העמותה. הבנתם את זה? הן שם כדי לעזור, אבל לא באמת רוצות לעזור. הכול מראית עין.

                                                    ***

אני סוגרת את התגובות כי לא העליתי את הפוסט כדי לקבל רחמים או עצות. פשוט נמאס לי מהממסד האטום ומהעמותות "הצדקה" הצדקניות, שכל מה שהן רוצות זה להראות לתקשורת כמה הן רחומות כדי לקבל תרומות, בשעה המציאות קשה ומסריחה בהרבה ממה שאתם רואים בטלוויזיה.