יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".

  השבוע  פורסם במעריב, שבמחקר חדש התגלה שבתינוקות של נשים שנטלו כדורים נוגדי דיכאון וחרדה בשליש הראשון של ההריון, התגלו ליקוים במוח או ליקויים במערכת העיכול. אני מבקשת ממי שקורא את הפוסט להעביר אותו לנשים במצב הזה, כדי לנסות לבדוק קשר מוכח בין המקרים, ואולי לבסס תביעה ייצוגית.   במקרה שלנו, אחייניתי אכן לקחה כדור נוגד דיכאון וחרדה בשלישי הראשון ...

   הפוסט של רעיה שבר את ליבי הכואב ממילא. התיאור היפהפה שלה על החתול שלה צ"יקו, אהוב וחבר נצחי, שמת. עכשיו אני בבית, ובחדר ליד שוכב חתול חולה. מוטל שלי. הגי"נג"י המדהים שהבאתי מהגינה לפני עשור, כשהיה גור יתום. והאימה מפני מה שעלול לקרות מצמיתה אותי.   הוא חולה כבר חודש. עצירות כרונית. שום לקסטיב לא ממש עוזר. אקטימל, יוגורטים, ...

  זה החלק השני ברומן התקוע והלא גמור שלי "הקיץ שבסופו הוא ימות". (הנה הפרק הקודם). למעשה עד כאן הגעתי. יש לי עוד שלושה פרקים מתוכננים לרומן: בפרק השלישי אריק שב לארץ ומתחתן עם אמה אבל הנישואים עולים על שרטון; בפרק הרביעי הוא נוסע שוב לשליחות עיתונאית באיסטנבול וחוקר את שורשיו המשפחתיים, המיניים והנפשיים, ובפרק החמישי והסופי הוא שב ארצה, ...

  לי כתבה לי באחד הפוסטים, שבו הזכרתי שפינק פלויד מצוינים ללילות אהבה ראשונים, שחשבה שרק אצלה זה ככה. ואילו אני תמיד חשבתי שכל העולם כמוני, יודע את זה ומשמיע אותם בלילות אהבה ראשונים. ייתכן שישנו מישהו שלא יודע את הפלא הזה כבר שלושים ומשהו שנים? שהמוזיקה של פינק פלויד לא רק שהיא הכי ענקית וגאונית, היא גם הכי סקסית? ...

הסיפור שלי "אני ואימא בבית המשוגעות" ראה אור זה עתה באנתולוגיה "עקלקלות" בעריכת אילן בלום, שיצאה במסגרת עמותת "אנוש" והוצאת ספרא של איגוד סופרי ישראל.    האנתולוגיה עוסקת בנפש ובחולי הנפש בראי הספרות, ומשתפים בה בין השאר: דליה רביקוביץ וא.ב. יהושוע. ישנה באנתולוגיה נוכחות מרשימה של חברי בננות בלוגס:  ירון אביטוב, לאה איני, מרדכי גלדמן, רן יגיל, בועז יזרעאלי ואליענה ...

  עולמות מקבילים ותודעות כפולות מעסיקים את הספרות והקולנוע ממש מראשית ימיו, ומובן שהם משגשגים בספרות המד"ב. אלא שלא צריך עלילות מד"ביות מסובכות מאוד כדי לצלול עמוק לתוך העולמות ההזויים הללו. דווקא טקסטים מד"בים לא טכנולוגיים, או ספרות בעלת רבדים קיומיים, מתמקמים בנישה הזאת בצורה הכי מעניינת. העולם הזה, הלא כאן לא שם, הגבולות המטושטשים בין דמיון למציאות מופיעים הרבה ...

ייש איזו דעה גורפת, מין מיתוס רומנטי כזה, שבחברה החרדית, המאופיינת בעזרה לזולת, מתנהגים טוב יותר לחולי הנפש מאשר בחברה החילונית. אנחנו נוטים לחשוב שמאחר והחברה החרדית היא סגורה וקהילתית, היא מחבקת את חלשיה. אבל זה שיש רשתות מזון זולות לדתיים, וזה שיש מתן בסתר, וזה שנדמה שהקהילה שם היא אוטומטית "עוזרת לזולת", לא מוכלל על חולי הנפש. בפוסט הקודם ...

  שלשום הייתי בערב שאירגנה עמותת אנוש והוצאת ספרא לכבוד צאת האנתולוגיה "עקלקלות". אין ספק שהיו המון יחסי ציבור, וגם כתבה גדולה בתרבות מעריב. וגם הערב הזה, שכולם נטלו בו חלק בהתנדבות, כולל קובי מידן שהנחה והזמר ערן צור, היה משהו כיפי, חגיגי.   נורא נחמד שפעם בכמה זמן חוגגים עם נפגעי הנפש, אני לא אומרת שלא, אבל אחר כך ...

       גונב לאוזני שלסמדר לומניץ יש יומולדת, אז בא לי להעניק לך סמדר תשורה קטנה של מילים. יומולדת שמח!!!! הפרק כאן הוא חלק מתוך רומן שנתקע לי באמצע. הרומן הלא גמור הזה, שהתחלתי לכתוב לפני 11 שנים, יצא מתוך הסיפור "אמה ואני" שפירסמתי שלשום, ואמיר אור אמר שהוא מעוניין לדעת עוד על מעללי אריק ואמה אהובתו. אז החלטתי ...