מוטל קטן

 הפוסט של רעיה שבר את ליבי הכואב ממילא. התיאור היפהפה שלה על החתול שלה צ"יקו, אהוב וחבר נצחי, שמת.

עכשיו אני בבית, ובחדר ליד שוכב חתול חולה. מוטל שלי. הגי"נג"י המדהים שהבאתי מהגינה לפני עשור, כשהיה גור יתום. והאימה מפני מה שעלול לקרות מצמיתה אותי.

הוא חולה כבר חודש. עצירות כרונית. שום לקסטיב לא ממש עוזר. אקטימל, יוגורטים, לובריקנטים בחוקנים מהווטרינר. עצות מכאן, עצות משם. חיטוט ברשת. ספרים לבריאות החתול. כל מיני רעות חולות קוראים שם. והכי זוועה: האמנזה של הווטרינר, שחושד שמדובר במחלת מעי מורחב, שאז צריך לכרות את כל המעי הגס ולחבר את המעי הדק לפי הטבעת, כמו שיהיה צריך לעשות לעמרי, אהובי הקטן, הבן של אחייניתי קרן, בניתוח שיעבור בסוף נובמבר.

מה נחתו עלינו במשפחה כל מיני ניתוחי מעיים, מה? למה? מה פתאום?

אז במשך כל החודש אני שוקדת על טיפול ביתי של מוטל, אבל הוא רק הולך ומרזה, איבד את התיאבון לגמרי, אוכל רק בקושי, כף אוכל ליום. מחתול שמנמן הוא הופך לחתול, רזה ועלוב מראה. הוא, הג"ינג"י המדהים שלי, עם הפרווה המטופחת שהוא שוקד עליה תמיד, נראה עכשיו עלוב ומדובלל. גם אם חצוץ" הקטן אין לו כוח לשחק. ומה הכי מבעית?  שאולי חסימת המעיים שלו נגרמה דווקא מאהבתו לחצוץ", הגור הפרסי שאימצנו לפני חצי שנה ומוטל הפך לאימא שלו ומלקק אותו במרץ.

אתם קולטים? חתול רגיל מלקק גם את עצמו, כרגיל, וגם חתול פרסי נוסף. ולאן הולכות כל השערות? למעיים שלו. מצבור ענק של שערות במעיים של חתול קצר שיער, שלא מותאמות לקליטת שיער ארוך, כמו שני הפרסים האחרים שלי. ושום לקסטה-סטט לא עוזר, ושום פרפין, ושום תרופה אחרת. כל יום אני מענה אותו בכל מיני תרופות ולקסטיבים, שלוש וארבע פעמים ביום, וכלום לא עוזר.

וכל יום אני בטלפון עם הווטרינר, עומדים עם יד על הדופק, מנסים לדחות את הקץ לניתוח, כי זה ניתוח קשה, וגם ההרדמה מסוכנת, בפרט לחתול די מבוגר בן עשר, שגם היה שמן, ועכשיו רזה בחופזה, וגם זה מסכן את בריאותו. אז כל יום אנחנו שוקלים אם להכניס היום לניתוח או לא. אם הוא עושה קצת קקי, אני כמובן מתמלאת תקווה ודוחה את הניתוח. אם הוא אוכל עוד כפית, כולי אושר. וכולי תפילה. הפכתי לתפילה. תפילה שהוא יתרפא באיזו דרך מלאכית ולא אצטרך לקחת אותו לניתוח הארור הזה. שלא לדבר על כך, שגם בהיותו גור הוא עבר ניתוח, שכן מצאתי אותו בגינה חבול ופגוע, אחרי ששבר את האגן והרגל, ואחרי הניתוח עבר החלמה ארוכה ולא קלה. אז שוב ניתוח? ושוב לענות אותו?

והכי מבעית, מה שרעיה כתבה, שצריך גם לשחרר, כי אני לא מסוגלת לחשוב אפילו על לשחרר. לא מסוגלת.  איך אשחרר את ליבי?

רעיה כתבה על התגלית המפעימה שהיא גילתה, כמה מדהימה היא אהבת החתול. אז איך אפשר לשחרר ולוותר על האהבה הזו?