יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".

  אֶמָה ואני/ יעל ישראל  הראש שלי היה ריק לגמרי כשפגשתי את דויד  בקפה בתחנה המרכזית. באותו מקום בדיוק ישבתי פעם עם אֶמָה ואכלנו פשטידת כרובית וקורקבנים במיץ עגבניות. זה היה בתקופה הקרניבורית שלי.     לבשתי חליפה חומה בגזרה מיושנת וחולצה מהודקת לגרון. הייתי עייף מרוב עבודה. במקום להשתלב בעיתון אחד, נדדתי בין כמה מערכות עיתונים, ושרבבתי כתבות מוסף וידיעות ...

  זהו קטע קטנטן מתוך הסיפור שמופיע באנתולוגיה החדשה "עקלקלות", על מחלות נפש בעיני הספרות, שבמקור הוא בעצם פרק מתוך הרומן "האלילות", שלא ראה אור.   אני מקדישה אותו ל: יוסוף התימוני אהוב שלי, בשביל דיצה אלפסי שלך. הנה קטע של אימא לינה, לפני שציון נכנס לתמונה ולרונן, ולגיבור שלו שקיבל התמוטטת עצבים בגיל 23 ולסמדר, על הטקסט-אימא שהבאת לנו ...

  השבוע יוצאת האנתולוגיה "עקלקלות", שיזמה עמותת אנוש, ובה סיפורים של סופרים וסיפורים של שלושה נפגעי נפש. הפרויקט הוא ביוזמת עמותת אנוש, והעורך הוא אילן בלום. יש לי שם סיפור שעוסק בבת וביחסיה עם אמה חולת הנפש. לי עצמי יש אחות סכיזופרנית, ומכאן באה הכרותי עם הנושא. ראיינו אותי על כך במעריב, אבל רק בקצרה. אז הנה כאן אני מביאה מחדש פוסט ...

 לזכרה של רוז, ילדה שאיש לא אהב בעולם הזה         דם קר כמו לדג/ יעל ישראל   היתה יכולה להיות כמו אמה: שיער גלי שחור, עיניים בהירות, אף יווני ישר. אבל שפתיה פצועות, חרוצות חתכים מכוערים מפגעי רוח קפואה של בוקר ירושלמי עז, כשפסעה לבית הספר לבנות של מיס לנדאו, מרחק רב מן הבית.    אמה עוד במיטה, ...

  באחד האמשים האכלתי את החתולים למטה בשעות הערב. הכול רגוע, ערב קייצי מחניק, מהביל אבל רגיל. מה הפחד?   פתאום אני שמה לב שאיזה יצור קטן ואפרפר רץ אלי בריצת אמוק! ממש אלי. נורא נבהלתי. הייתי בטוחה שאיזו חולדה באטרף החליטה לחסל את בני מיני, והיא מתחילה בי. חשבתי שעוד רגע היא תזנק על הרגל שלי ותשסע אותה.   ...

  הילד לא זכה, ואני התעצבתי קשות אל ליבי. אם הייתי אימא שלו או חברה שלו הייתי לוקחת את זה קשה מאוד. ממש אישי. סוף סוף צומח ברעליטייה הלאומית זמר כל כך מוכשר, עם קול קטיפה וביצועים מדהימים שלא נשמעו כאן שנים, אז מעדיפים איזה חוזר בתשובה עם סיפור קורע לבבות יהודיים וקול פלצ"ט מעצבן?   הנה וידוי. מעודי לא ...

הסופר, העורך והמבקר הישראלי ירון אביטוב, החבר באתר "בננות", שב אתמול מביקור בברזיל כאורח הביאנלה היוקרתית של סאו פאולו. אביטוב שנשלח אל הביאנלה מטעם משרד החוץ ושגרירות ישראל בברזיל, העביר בבינאלה, באוניברסיטאות, במוסדות תרבות ובבתי ספר בערים סאו פאולו וברזיליה סדרת הרצאות בספרדית על הספרות העברית המודרנית.    "הוזמנתי לבינאלה כאורח של הביאנלה בסאו פאולו, של משרד החוץ, שגרירות ישראל ...

  זה לא סוד שמרגרט אטווד היא אחת הסופרות האהובות עלי. כבר הזכרתי את זה וכתבתי על כך כמה וכמה פעמים. עכשיו, סוף סוף יצא בעברית הספר שלה "המתנקש העיוור" (זמורה ביתן).   קראתי אותו כבר בשנת 2000, כשראה אור. עכשיו קיבלתי אותו מההוצאה, ועדיין לא צלחתי את כל חמש מאות ומשהו עמודיו, אבל אני עדיין זוכרת את העלילה המרתקת ...

ערכתי לאחרונה ספר על האירוע שמאחורי כתיבת "שוד התלתל", היצירה השירית הארוכה של המשורר האנגלי אלכסנדר פופ, ובכלל, על חייו בראשית ימיו כמשורר.   אחרי שפרסם את אחד משיריו הראשונים התנפל עליו מבקר חשוב בשם דניס והעליב אותו בכל מיני עלבונות, בכללם קרא לו "קרפד גיבן", שהתייחס לנכותו של פופ, שכתוצאה ממחלה בנעוריו לא גבה (גובהו היה כ-1.40) והייתה לו ...

    טוב, כמה דברים. קודם כל לספר שהייתי נורא עסוקה ולא יצא לי כל כך לקרוא בבנניה (ובשעה טובה, סיימתי לערוך את ספרה הנפלא של נולי, שייקרא מעתה ביני לביני "עיין ערך נולי", על פי הצעתו של י. וקסמן המופלא). וסיימתי עוד כמה עבודות דחופות, תודה לאל, אז עכשיו עשיתי לי שעת בנניה וכל כך נהניתי לקרוא את הפוסטים, ...