גברת-ילדה כותבת פרוזה ושירה למבוגרים ולילדים

אפשר באמצע המטבח גינה. מעט עפר, זבל ושתילים ויש לנו בשפע רוזמרין, נענע ,לימונית, אולי גם כמה צנוניות, בצל ירוק וגזר טרי מהמטבח שלנו. אפשר ללכת מסביב לא לשטוף את הרצפה נוציא ת'ארונות והכיור שלא יפריעו. את השיש יש לשמור. את הילדים נשתול בחוץ את הקירות נפיל כי הם חוסמים. אנחנו נהלך בין השורות עד שהגינה תצמח, עד שתצא מהחלון ...

שוב את מתפשטת מול החלון גומות של תינוקת ליד המרפק שדיים דשנים שיונקים את עצמם במציצות משורבבות כמו שאת שותה קפה. עכשיו אני יודעת שזה לעולם לא יגיע כמוני, את עוד מחפשת את אמא.

נסענו לפולין, הורי בעלי נצולי השואה, ילדי, אני, גיסי וילדיו. בעלי נשאר בארץ,  לא יכול היה לעמוד בזה. המסע היה קשה ומרגש, ילדי לא עזבו את סבא וסבתא שספרו וספרו מה שנצרו מילדיהם כל השנים. בצריף באושוויץ ישב חמי על המיטה שלו, פניו היו שלווים כמו חזר הביתה, הוא נשכב על הקרש, התרווח. אה, כמה מקום יש, הוא אמר , ...

  לפני שנים, עברנו לגור בקבוץ, לשנות אוירה, {הרופא הציע חוצלארץ, אני חשבתי שבשבילי קבוץ זה מספיק חוצלארץ ואולי שם יווצר לי הילד שכה רציתי.} הייתי שם מורה, לפני כן לא הייתי מורה ולא גרתי בקבוץ, הייתי מוקסמת מהגבעות, מהילדים ומהכיתה הקטנה שהיתה גם בית. טיילנו וציירנו וכתבנו ולפעמים גם למדנו מה שהיה צריך. לפני פסח נסענו כל הכתה ל"יציאת ...

אבא שלי נפטר בערב פסח, יום לפני הסדר, אני הייתי שם עם שני התינוקות שלי, ואז ככה בידיים שלי, בחיוך של התנצלות הוא כבר לא היה. מאז ריחות האביב הנפלאים הם בשבילי גם ריח מוות. אבא שלי החקלאי החסון, היה האדם האהוב עלי בעולם כולו, עיניו הקטנות המנצנצות בהומור, השקט שלו, החוזק הפיסי שהיה לאגדה בגליל ומשהו מסתורי שהיה חלק ...

הגבעות קוראות לי שאבלע באדמה, שאתגלגל  בצהוב החרציות אובד ביערות קטנים, מסולעים, אשכב על הירוק אשר מצמיח את הכל. אני אוחזת כדי שלא אשמוט את הכביסה המקופלת היטב ומריחה את אד הנקיון. אסור להסתכל אל הגבעות בזמן הזה.

מחווה למשי שלנו החתול הכי מקסים במרחב. {משי גדל עד גיל 3 חודשים כנקבה הנקראת מושלמת ופתאום התגלתה גבריותו ושמו קוצר ושונה, מקווה שהוא לא סוחב תסביכים עד היום.}בשל התחשבות בסבלנות הקוראים השיר שאורכו כמו השינה של משי, קוצר..המלצה לאוהבי חתולים ולאחרים לקרוא את השיר בקול{עם חתול ישן על הברכיים עדיף} יש האומרים שמשי ראש גדול לא מרוכז, מרוגז, רץ ...

א. פיסת ניר מוכתמת בדם נזרקה על האדמה השחורה איש קפדן {אבי} הרים אותה בשתי אצבעותיו זרק אל החצר האחורית. המקום בו אי הסדר צובט. ב. אי הסדר הצובט כבש את כל החדרים הסתלסל לתוך פרודות אבק שיכורות, רקד אל המולת הגוף. עכשיו בכל מקום. אין אויר. קשה לנשום. חמצן מגיע רק דרך צנור העפרון אל הניר היחיד האפשרי.

אתמול נערך בבית אריאלה ערב נפלא ומרגש לכבוד היוצרת תהל רן. מבקרים דברו על יצירתה, שחקנים וסופרים הקריאו שירים וספורים שלה מתוך ספריה האחרונים ,רופא השיניים שלה שר לה : "איך אפשר שלא להתאהב בך," בקולו של אלויס, ובעיקר, הערב כולו היה עטוף באהבה רבה לתהל, לאישה שהפכה תבן לזהב, ליצירתה יוצאת הדופן ולכוחות החיים שבה. ותהל היתה שם בטוטו ...

לאן נעלמו הגוזלים עם הכנפיים הרטובות הדלילות שבילדותי נמצאו נפולים על האדמה, אולי רק ילדים מסוגלים למצוא אותם ? המחשבה הזו עלתה במוחי דווקא בספרד. ישבתי ליד הבריכה מתחת לעצי האורן הספרדים ופתאום לידי ראיתי אצטרובל שמציצים ממנו הגרעינים שלו, מחוברים לכנף שקופה, הכנסתי אותם לפי בגניבה, והטעם שלהם החזיר אלי את החצר בבית ילדותי, ואת הגוזלים. בחצר ההיא הייתי ...