גברת-ילדה כותבת פרוזה ושירה למבוגרים ולילדים
שוב את מתפשטת מול החלון
גומות של תינוקת ליד המרפק
שדיים דשנים שיונקים את עצמם
במציצות משורבבות
כמו שאת שותה קפה.
עכשיו אני יודעת
שזה לעולם לא יגיע
כמוני, את עוד מחפשת
את אמא.
גברת-ילדה
שוב את מתפשטת מול החלון
גומות של תינוקת ליד המרפק
שדיים דשנים שיונקים את עצמם
במציצות משורבבות
כמו שאת שותה קפה.
עכשיו אני יודעת
שזה לעולם לא יגיע
כמוני, את עוד מחפשת
את אמא.
שיר נהדר
תודה לך מירי יקרה
חני, ציירת בתמונת השיר דילמה קיומית שאין לה מזור לכאורה, אבל אולי העיקרון הגואל טמון כבר בשיר: "שדיים דשנים שיונקים את עצמם".
אמיר, לא חשבתי על זה כעקרון גואל, אבל אתה יודע מה, אולי אתה צודק
אמא שמחפשת אמא. אמא -ילדה המחפשת תשומת לב- מתפשטת ליד החלון נותר בה חן ילדות- גומות חן ליד המרפק . כנראה שהרעב הזה לאם לא יפסק לעולם הוא עובר בירושה מדור לדור. שיר יפה ותמציתי ,חני
חנה, אני צריכה אותך תמיד לידי להבין לי את שירתי וגם שירי אחרים, תודה
גם אני. מזדהה.
מכירה את התמונות האלו.
אני לא אתפלא אם כולנו כאן ילדים-של,
מצד שני זה די שכיח בכל החברה כולה.
החסך-הנרקסיסטי.
חסך נרקיסיסטי, הגדרת את זה תודה רונית, אין עליך
ואני טעיתי לחשוב שאני לבדי בחיפוש הזה…
"עכשיו אני יודעת שזה לעולם לא יגיע" –
תובנה חשובה מאוד, חני.
מקווה שהבנות שלנו יחושו בחסך הזה פחות מאיתנו.
זאת תקוותי.
גם אני מקווה חני, עשיתי הכל כדי שלא יקרה, בגיל צעיר "העברתי לה את השרביט" מבלי לוותר עלי, אבל מי יודע לב בת? את זה היא תכתוב אולי פעם בבלוג שלה..
גומות המרפקים התינוקיות ושדיים שנמצצים על ידה עצמה – דימויים נפשיים נפלאים הם!
תודה חנוך על ראיתך הרגישה "דימויים נפשיים" אהבתי מאוד!
איזו תמונה מלאת חן
ואוהבת
אישה תינוקת
מאוד יפה, חני
או סמדר, באמת אישה תינוקת אבל בעיני זו לא תמונה יפה וחיננית, אבל אולי מבחוץ כן, מה שרואים משם לא רואים מפה..
חני
אני מבחינה בין היפה והקסום ביצירה לרצוי בחיים. הסצנה, התמונה, יפה מאוד. יש כאן דמות ייחודית. גם אני רואה כאן פריים קולנועי. ההתפשטות מול החלון אומרת הרבה, כמו דיברת על אימי.
את צודקת סמדר, קשה היה לי להבחין בין היצירה לעצמי ולדמותה בתוכי, וכמו במציאות זה נראה נפלא מבחוץ, תמונה בסרט פנימי, ובפנים כואב..,{מרגישה שכאילו בגדתי בה בשיר,} אבל את רואה לנפש ולציוריה במילים,
חני, כאילו ונולדנו עם דמות אם מיתולוגית בראשינו, שכל חיינו נחפש.
(גם אני מחפשת, וגם מגדלת את עצמי)
תמי כל כך נכון האמא שמיתולוגית שבתוכנו והחיפוש
מה יש בנו הנשים שאנו כה נוטות להשתוקק לאימהות למרות שכילדות וכמתבגרות לא הפסקנו לכעוס על אימא, ואז ילדנו ונעשינו גם אנחנו אימא, לפעמים אמא לבת, ורצינו לתקן, ולהעניק ולרפא את הפצע שלנו
והאם הצלחנו?
ומה יש בקשר אימא-בת שכל כך נוטה לדמם? שלפעמים נדמה שלעולם לא יגליד?
"שוב את מתפשטת מול החלון"
אפשר לקחת את זה לכוון אותה ילדה שמתביישת מפני הצורך של אימה להיות אישה, יוצרת, חשופה, אולי אמנית, וזה אולי מתנגש עם הצורך של הילדה באימא, פשוט אימא, מאכילה, מחבקת, מנחמת
חני, נגעת בלב התיסכול
איריס יקרה שלי,כמה נכון זו שהתמרדנו נגדה ונשבענו שלא נהיה כמותה נעשית משאת הנפש..ובחלק השני ממש ראית לליבי, ההתפשטות ומה שהיא מסמלת
תמונה נהדרת של זיקנה מצד אחד, ושל אומללות קיומית של מי שעדיין מחפש את אמא שלו.יפה מאוד איך הכנסת את המושגם מעולם הינקות לגוף שלה. היא עדיין תינוקת. תינוקת מתכלה…
לוסי המילים שלך מיד יצרו תמונה בתוכי" תינוקת מתכלה"עצוב ונכון
הי חנה, השיר שלך מתחבר נהדר לפוסט של סמדר. כמובן שמעורר כל אחד לחשוב על יחסי אם בת שלו. עכשיו כשאני קוראת על החיפוש אחר האם, אני נזכרת במשפטים חוזרים ביני לבין חברותיי לאורך כל השנים: "וואוו איזו אמא מדהימה יש לך" ואותי:"מי שחסרה לו אמא מוזמן לקחת אותה". אולי לא מעריכה מה שיש לי משום שהיא לא יצרה בי חוסר, ואולי משום שהייתה מיותרת לי מכיוון שבתוכי יש אמא פנימית ולא היה לי ממש צורך באמא חיצונית .ושוב….אולי זה משום שהיא לא החסירה ממני אֵם למרות הבעיטות העקביות שלי.
ואז יש את הבת שלי. אני לא בדיוק יודעת אם אני יודעת להיות לה לאמא שהיא צריכה, כמו החברות שלי גם היא קשורה מאוד לאמא שלי' ואני כל כך שונה משתיהן. מאוד אוהבת את בתי אבל היא מתלוננת שאני לא מספיק אמא, לא כמו האמהות של החברות שלה שעושות הכל בשבילן ונמצאות תמיד. מצד אחד אני מרגישה שאני יכולה לחבק את כל העולם באמהות שלי, ומצד שני אחרי יותר מידי חיבוקים עם בתי אני מרגישה חנוקה. אז לסכום חושבת שאמא זה נחמד שיש, ובת זה נפלא ביותר, אבל שתי אלו מלמעלה ולמטה וסביב, זו מבחינתי שרשרת פנינים… אבל חשוב לי לשמור שתהיה רפויה ולא תהפוך לעניבת חנק.
סיגל, תודה על השיתוף, גם לי חברות אמרו ואומרות איזו אמא מקסימה יש לך, ואותי זה הרגיז היה נראה לי שהיא עובדת בזה, להקסים כל אחד ואותי אינה רואה, ואת צודקת בעיני גם ברצון לא להיות חנוקה משני הכיוונים, נחוץ איזון עדין..
יפה. עצוב. אמיתי.
תודה לך אומי
פתאום הזכיר לי סרט של פליני
צבעוני ועצום מימדים
ריקי, אחרי שכתבת את זה אז גם לי זה מזכיר..
חני, כ"כ הרבה נשים צויירו ונכתבו באמנות כשהן ליד החלון. לא זוכר תמונה כזאת שבה האישה אינה מחפשת אהוב (מי אמר לאה גולדברג?) או בן (מי אמר סיסרא?), אלא את אמא. מקורי!
אפשר לחתום בציטוט משלי?
"ככל שקרבה הזקנה, קרובה קריאת הילדות לאמא".
🙂
שחר מריו, לא חשבתי כך על התמונה מול החלון, מקום למחשבה והציטוט נכון, עוד אינך יודע כמה…
חני, חני, התובנה הזו הופכת להיות אקוטית לאחר מות, הקושי הגדול הוא אותו החסר והחיפוש בחיים. השיר חזק ונוגע, שדיים שיונקים את עצמם הוא דימוי מדהים
מוישלה אני יודעת שכך הוא, ומתקשה אפילו לחשוב על כך, תודה על המילים שלך , אתה מחזיר לי את האמון במילים שלי