גברת-ילדה כותבת פרוזה ושירה למבוגרים ולילדים
אפשר באמצע המטבח גינה.
מעט עפר,
זבל ושתילים
ויש לנו בשפע רוזמרין, נענע ,לימונית,
אולי גם כמה צנוניות,
בצל ירוק
וגזר
טרי מהמטבח שלנו.
אפשר ללכת מסביב
לא לשטוף את הרצפה
נוציא ת'ארונות והכיור שלא יפריעו.
את השיש יש לשמור.
את הילדים נשתול בחוץ
את הקירות נפיל כי הם חוסמים.
אנחנו נהלך בין השורות
עד שהגינה תצמח, עד שתצא מהחלון
ואז נשכב בשמש. שיש מעלינו.
נאכל את פרי גננו.
גברת-ילדה
ודי כבר עם שטיפת הכלים וסידורם האינסטפי בארונות.
הכל קבלתי בהסכמה ושמחה עד ל"שיש מעלינו"
לא ולא ! כי אז נאכל את פרי גנינו מהשורש?
עש שהגענו ללשכב בשמש, אז שיש מעלינו?
שיר מורובידי, חני, הצעת ייעול הנחתכת על קרש לפריסת ירקות לסלט, למרק, לתבשיל, אוי, תבשיל החיים הלא צפויים האלה, שיש בהם קץ
נצא מחדר שינה מתחת לעץ ליבנה, נוכל בגינה משהו ישר מהגינה, תותים למשל, נוכל מן העץ ומן השיח, נלך לחדר עבודה מתחת לוורדים, נשיר עם כל המשפחה בערב. שכחנו משהו? לא נראה לי. אולי איזה נחל זורם לו בלי דאגות. אין סכנה לשפעת חזירים… אולי נצטרך לצמצם קצת את התשוקה למרשמלו. אהבתי.
🙂
גינה פנימית בשלה הורסים את הבית?
שירך זה כואב לי, חני.
גינה באמצע המטבח, כל כך אהבתי.
בהתחלה חשבתי שמדובר בשיר ריאליסטי שמתאר את המטבח שלך עם הצמחים לתה והמיני גינה האורגנית,
ואז זה התפתח והשתולל בדימיון,
עד שהפך לקטע של בית קברות, שהוא חלק מהחיים ולא צריך להיות טאבו.
אהבתי את השימוש בשורות,
שמדבר גם על שורות של שתילים וגם של בית קברות.
כל חיינו שורות, וגם השירים והסיפורים
ואפילו כל המסמכים ורשימות המכולת.
תענוג כפנטזיה לילדים.
שיר מתוק חמוץ, שיר מתהפך המתחיל כפסטורליה ירוקה בה המטבח הופך גינת ירק מלבלבת פורצת קירות ,ולקראת הסוף הצעת הייעול הופכת לצינית- שיש מעלינו נאכל את פרי גננו – מנוחה נכונה מתחת לשיש… מי כאן האוכל ומי הנאכל, חני.
חני, את חמודה עם הצעת הייעול הזו… זו ממש אוטופיה אקולוגית מרנינה- אני בעד…
ההצעה מתקבלת בחיוך במילא אין לנו ברירה
בית יפני – תמיד אפשר להסיר את הקירות
היי חני
מסכימה איתך…
צריך לשלוח עוד הצעות לאנשים המתאימים
להתראות טובה
אני מרשה לעצמי לעצב את השורה האחרונה בטקסט הסוריאליסטי שכתבת וברוחו .
נֶאכֵל מפרי גננו.
אהבתי את ' הילדים נשתול בחוץ'
והכי אהבתי את הסיום – שיש מעלינו
נאכל את פרי גננו
מזכיר לי את האם הפולנייה שטורחת וטורחת וכשמציעים לה לנוח על זרי הדפנה, אומרת:
אני אנוח כבר בקבר !!
משורת הספונג'ה ישחרר רק המוות.
תודה למגיבים, עזרתם לי להבין משהו שנפלא ממני, השיר נכתב בעקבות מצב רוח מוזר ורצון להתחבא בעפר, זה עבר ועכשיו גם אני לא מבינה את השיר..