גברת-ילדה כותבת פרוזה ושירה למבוגרים ולילדים
לפני שנים, עברנו לגור בקבוץ, לשנות אוירה, {הרופא הציע חוצלארץ, אני חשבתי שבשבילי קבוץ זה מספיק חוצלארץ ואולי שם יווצר לי הילד שכה רציתי.} הייתי שם מורה, לפני כן לא הייתי מורה ולא גרתי בקבוץ, הייתי מוקסמת מהגבעות, מהילדים ומהכיתה הקטנה שהיתה גם בית. טיילנו וציירנו וכתבנו ולפעמים גם למדנו מה שהיה צריך. לפני פסח נסענו כל הכתה ל"יציאת מצרים" לחוף נירים, אפינו מצות, הלכנו בחולות כמעט ארבעים שנה, והילדים רקדו על החוף , זה היה רגע מאושר שלא אשכח, הילדות רוקדות חסרות מודעות לאשר, במעגל, נראה היה שהן שם מאז ומתמיד, רקוד התמימות שלפני,של הטבעי.
אחר כך חזרנו לעיר, עדיין בלי ילד ומסתבר שהרופא צדק, רק בחופשה בפריז בגדה השמאלית בבית מלון רומנטי התינוק שלי הסכים להיווצר.
חוף נירים
חרף, כבר כמעט אביב.
אנחנו ב"יציאת מצריים",
הדס רוקדת יחפה על החולות,
קארין עם החולצה נכנסת אל המים.
הילדות נותנות ידיים.
הן רוקדות שם על החוף
במעגל של אור
שעוד אינו יודע.
הן נשארו לרקוד
כל השנים הללו
את ריקודי הילדות
ליד המים.
איזה יופי של שיר ,חני, ריקוד הילדות ליד המים, והילד שבא מאהבה כל כך רומנטית ריגש אותי
תודה חנה, התגובות שלך מאירות את יומי
חני יקירתי
השיר עומד בפני עצמו ללא צורך בקטע הפרוזה המצויין והמרגש שהבאת. לכל אחד בנפרד יש קסם והם לא צריכים להסביר זה את זה
וכמו מעולם אחר, הילדות הקסומות שלך הזכירו לי את זה:
http://www.vrindavan.de/radhikastaka/Rasadance4.jpg
תודה איריס על הקשור באמת ציור מתאים, ובקשר לשני הקטעים, השיר ישן ועכשיו התחשק לי להוסיף לו קטע פרוזאי, לא דווקא להסביא למרות שזה יצא מעין הסבר…
זה מצמרר, חני.
הן עדיין רוקדות.
ומעניין מה שסיפרת לגבי הדווקא חוצלארץ,
לפעמים כנראה ששינוי רצוי תלוי לגמרי במיקום.
התמונה של ילדות הרוקדות לנצח באמת מצמררת אבל תקועה לי בזכרון, אם אבוא לשם עכשיו אולי הן עוד רוקדות
להחזיק ידיים ולרקוד. חת-שתיים-שלוש. ללמוד שוב להיות ילד. העתיד מובטח. הדרך פשוטה ותמימה. די.
נכון גרא, ידיים ורקוד די בהם לאשר
כף למי שיכולה להמשיך לרקוד את ריקוד החלדות גם בבגרותה!
תודה לאה, לכן אני אולי אוהבת לכתוב לילדים..
חני, ההתגשמות של הריקוד באותו האופן שנראה בחזון. יפה האהבה שמולידה אהבה.
אהבתי תמי את האהבה שמולידה אהבה, גם הרקוד בא מאהבה
חני, תמונת חורף-אביב שהזמן אינו מדבר בה, אינו משאיר בה סימנים, כן ירבו…
תודה חן על ההבנה שלך
היי חני
כל כך יפה… הילד שלך יצא בפריס, אבל את נולדת בכל מיני מקומות אחרים מחד שיר של חויה.. מרגישה את המים
להתראות טובה
טובה יקרה, אני בטוחה שאת מרגישה את המים, את יודעת להרגיש
מקסים.
נפלא השילוב בין הרקע לשיר.
תודה עינת, שמחה שאהבת את השילוב
חני, איזה קיבוץ?
החלונות שאת פותחת לעולמך בפשטות ובכנות כזו מרגשים כל פעם מחדש. גם משה היה צריך קודם להיות במדבר כדי להביא גאולה.
נהדר
מוישלה, זה היה בכפר מנחם, ותודה לך על המבט המיוחד שלך בחלונות הנפש שלי.
שלום לך חני ליבנה
ניפלא ומרגש.
האם תוכלי לשלוח לי את כתובתך כדי שאוכל לשלוח לך את ספר השירים שלי?
בברכה ובתודה
יוכבד בן דור
תודה לך יוכבד יקרה, שמחה שריגש, אם תכתבי לי למייל{דרך הבלוג אפשר} אכתוב לך את כתובתי,