גברת-ילדה כותבת פרוזה ושירה למבוגרים ולילדים

בפעם הראשונה שהבחנתי בו, הוא היה ורוד ותכלת בצבע סוודר הטלאים שסרגו לתחיהלה, הבת של השכנים. משתאה עמדתי מול יופיו האלוהי. רק מאוחר יותר למדתי מאחותי שורוד ותכלת זה קיטש וגם שאין אלוהים.

השירים של סבינה על הכנרת, השרקיה והשחיה החזירו אותי לשנות הקסם בילדות, השנים בהן הכנרת היתה שלי. אני ואחי הגדולים נסענו לשם בבקר וחזרנו בערב, כל היום עזובים לנפשנו מתחת לעצי התמר. המים היו צלולים והכנרת נפרשה עד סוף העולם. היינו שוחים ושוחים, צוללים, עוצרים את הנשימה ועושים דברים נפלאים במים. אני זוכרת עד היום את המגע הראשון של המים ...

לפני יותר משנה הלכתי לשעור לימודי ימימה, אמרו לי פסיכולוגיה בגרוש,חשבתי שאני הרי יודעת הכל.. {למדתי הרי את כל המבואות בפסיכולוגיה}והייתי ספקנית מאוד, השעור התחיל המורה הקריאה ואנחנו כתבנו. שפה לא מובנת, משפטים לא קשורים, מה זה? כתבנו ודברנו על הכתוב, חשבתי, הכל בעצם כבר שמעתי פעם, דבר לא חדש,אבל הרגשתי שאור גדול מציף אותי מבפנים. חזרתי מרחפת הביתה והמשכתי ...

גדלתי במושבה גלילית, יבנאל, חג הבכורים או כמו שקוראים לו בעיר חג השבועות היה החג הכי חשוב בעיני.היינו מגיעים לבית הספר עם הטנא המקושט, ועם בכורי פירות וירקות אמיתיים. לנו היה שובך בחצר ואבי חשב שזה יהיה רעיון נהדר להכין לבתו הקטנה טנא ובו שתי יונים. עמדתי לידו כשהוא מבלי לומר מילה,דפק את המסמרים הדביק וצבע את הטנא אותו עיצב ...

חזרנו מזלצבורג, ביקור בזק אצל הבת שרוקדת שם, בארץ בה לשניצל הוינאי טעם של אפר בפי. אבל היינו יחד, כמו פעם, וצחקנו, שמענו מוצרט ונשמנו אהבה. קראתי שם ספר נהדר: "לנוכח שמיכת החייל" וכתבתי שני שירים. ארבעתנו בחדר אחד אבא, אמא, בת וגעגוע. אוסטריה הירוק ירוק מדי. הכחול עמוק מדי. דנקה שיין וביטה שיין בבית הקפה מתחת לקן הנשרים. אני ...

  ישבנו באבן גבירול, בפסאז', לשתות קפה אחרי חזרה אחרונה ולפני ההצגה שלי, פעם התרגשתי לשבת כאן, בקפה אמיתי בתל אביב, עכשיו זה הקפה הכי גרוע בעיר. בכל אופן שתינו קפה ואכלנו עוגיות חברתי השחקנית ואני, ואז ראיתי את ההומלסית שמסתובבת שם, עם השער הלבן, עומדת עם הנילונים שלה ומדברת לעצמה. נגשתי אליה והצעתי לה עוגיות. אני לא צריכה עוגיות, ...

     זה הלינק לספור שהעליתי פעם כאן, "צו גיוס על המקרר" ומופיע עכשיו בזוטא , http://zuta.bhasofer.org.il/?p=531      וחוצמזה אני עכשיו מתרגשת בטרוף ביום שבת זה, ב8 ושלושים בערב אנחנו עם ההצגה בצוותא , ההצגה נכתבה על פי שלושה ספורים שלי שעבדנו, {יעל נביא ואני} למחזה, ואני, מי היה מאמין, גם מופיעה בה…ממש זזה ומדברת מול קהל!!! כולכם מוזמנים להציץ בתופעה ...