גברת-ילדה כותבת פרוזה ושירה למבוגרים ולילדים
גדלתי במושבה גלילית, יבנאל, חג הבכורים או כמו שקוראים לו בעיר חג השבועות היה החג הכי חשוב בעיני.היינו מגיעים לבית הספר עם הטנא המקושט, ועם בכורי פירות וירקות אמיתיים. לנו היה שובך בחצר ואבי חשב שזה יהיה רעיון נהדר להכין לבתו הקטנה טנא ובו שתי יונים. עמדתי לידו כשהוא מבלי לומר מילה,דפק את המסמרים הדביק וצבע את הטנא אותו עיצב כפירמידה, אחר כך הכניס לתוכו את היונים ובבקר הלכתי לבית הספר עם הטנא ביד ובתוכו רוחשות יונים. ילדה קטנה בת שש ושתי יונים כבדות שלא מבינות למה הן צריכות ללכת גם לבית הספר. עמדנו בחצר כל הילדים לבושים לבן ולתוך טנא ענק אספו את הבכורים ומכרו לאנשי המושבה, התרומה לקרן קיימת. ואני מלאת בושה עם היונים שלי ביד. לבסוף המורה להתעמלות לקחה את הטנא פתחה את הדלת הקטנה והיונים עפו לדרכן, כנראה בחזרה לשובך שלנו. בשנה אחר כך, התפללתי שאהיה ככל הילדים עם טנא רגיל ובתוכו עגבניה, תפוח או מלון, אך כששמעתי את אבי שוב דופק בפטיש , הבנתי שהוא בונה עבורי טנא של אהבה ולא אמרתי דבר.
פירמידת האהבה
גופה הרועד של היונה
הניע את פירמידת הטנא
שבנית עבורי
מסמר אחר מסמר.
עיניך לא הביטו בי
ידיך לא ליטפו.
הן החזיקו בפטיש כמו אומרות
אין מקום
בכל גופה של הפירמידה
לעוד דבר
מלבד אי היכולת להכנס לתוכה.
ואני רק רציתי את קרן האור המדויקת
שתאיר אותך
נח בין האוצרות.
חני,
יצירתיות יתר של הורה נלהב מידי עלולה בהחלט להרוס לילד, שרק רוצה להרגיש "מקובל" ושאבא לא יעשה פאדיחות.
אבל קלטת את האהבה שלו וזה העיקר שם אולי. שיעור מעניין ואפילו מקסים. גבוה בעיני.
עיניו לא הביטו, ידיו לא ליטפו.
אבל האהבה שרחשה ממעשהו זה מילאה אותך ? מלבד החסר הפיזי יותר שהרגשת ?
וקומי הקטע עם היונים שנאלצו ללכת לבית ספר 🙂
כמה את צודקת רונית, יש להזהר מעודף יצירתיות, בפורים אמי פעם חיפשה אותי ל"מוביל הארצי" עם צינורות בידיים..והאהבה מלאה אותי ועד היום היא ממלאה למרות שמזמן אבי כבר אינינו
חני
יפה ומרגש.וגם הזכרת לי את הילדות, עם הטנא, ושהייתה פעם אוירה אמיתית של חגים
תודה, באמת פעם היו חגים באמת, היום בעיקר אוכל..
סיפור מופלא, חני, קשה להאמין שזה אמיתי
והזכרת לי את הסרט האהוב עליי "נס במילנו".
תודה ענת באמת סרט נפלא..
תודה על ניחוח החג.
סבינה, ואיך את חוגגת עכשיו את החג הזה?
Hanale, I read the blog to my mom and it brought her great memories of Yavniel… Thank you for the beautiful story
דבי, היו ימים ביבנאל ובארץ הקטנה והתמימה,מחכים לך פה
היי חני
הספורים מהם אנחנו עשויים…
מה שיפה הפער בניך לבן החלומות של אביך.
כמו שמשהו סיפר לי, שאמו בזיקנתה סיפרה לו, שהיא קרעה את המכתבים שאהבתו שלחה לו מאיטליה, כי ידעה שהיא -(האהובה) עושה לו כאבי לב.
להתראות טובה
ממש כך טובה הספורים מהם אנחנו עשויים..
חני, הידיים שלא ליטפו, בכל זאת עסקו באהבה. אולי היונים לא חשבו ככה, אבל הילדה…
שיר יפה ,חני, וזכרונות חמים ,ואהבה הרבה אהבה היתה בפרמידה הזאת. אני חושבת שמצאת את קרן האור המדויקת שתאיר אותו נח בין האוצרות, ועוד איך מצאת ,חני
תודה חנה, אכן קרן האור המדויקת, כמו בפירמידות במצרים, שתוכננו שקרן אור בשעה מסוימת תאיר את תוך הפירמידה..
מכיוון שהמוטיב של העדר סימנים חיצוניים לאהבת האב חוזרת אצלך. נראה לי שהשיר היפה הזה הוא תובנה והסתכלות מחודשת על העבר כשהפעם הפעולות מקבלות פרוש שונה מזה שקיבלו בעבר.
חג שמח
גיורא
חשבתי כמו גיורא, מתוך הטקסט הזה עצמו.
גיורא, מה נותר לי לומר? אתה בוחן כליות ולב..
נכון אמיר, היום אני רואה בזה מנחת אהבה נפלאה, בדרך היחידה בה הוא ידע להביע אותה, עשיה
מדמיע
תודה לי יקרה
חני, זכרונות הטנא והלבוש הלבן…
כמעט כמו יציאת מיצרים, יציאה מהפירמידה של היונה אל החופש והחיבור אל הגעגוע לידיים שלא ליטפו אך כה אהבו אותך.
תמי יפה החיבור שעשית בין הפירמידה, יציאת מצרים ומעוף היונים לחופש וגם החופש שלי להבין את האהבה..
גופי רעד מהשיר. שיר מדמיע.
"אין מקום
בכל גופה של הפירמידה
לעוד דבר
מלבד אי היכולת להיכנס לתוכה"
שורות גאוניות!
אני כל כך אוהבת איך שאת כותבת, מייצרת אווירה והתרגשות במהלך השיר ובסוף את מכניסה את הרצון שלך – וזה גורם לצביטה האחרונה בלב!
אוהבת ומתרגשת
לילך, אין מי שמבין כמוך!! אין
חנה לה!!!!!!
הגעתי וקראתי.
הכי מוכשרת בעולם.
כן זה היה אבא שלך….
המילים שלך כל כך מדברות,כלכך כואבות.
אני כל כך שמחה שדבורה לה קוראת את מה שאת כותבת לדודה לאה.
הם ידעו להביע אהבה על ידי עשיה.
כך הם היו האברמסונים.
באהבה רחלי