גברת-ילדה כותבת פרוזה ושירה למבוגרים ולילדים
ישבנו באבן גבירול, בפסאז', לשתות קפה אחרי חזרה אחרונה ולפני ההצגה שלי, פעם התרגשתי לשבת כאן, בקפה אמיתי בתל אביב, עכשיו זה הקפה הכי גרוע בעיר. בכל אופן שתינו קפה ואכלנו עוגיות חברתי השחקנית ואני, ואז ראיתי את ההומלסית שמסתובבת שם, עם השער הלבן, עומדת עם הנילונים שלה ומדברת לעצמה. נגשתי אליה והצעתי לה עוגיות. אני לא צריכה עוגיות, היא אמרה, אני צריכה מישהו שיקשיב לי קצת, יש לי כמה דברים להגיד. אני די ממהרת, אמרתי. טוב, אז בפעם אחרת, היא אמרה אבל אני רק אגיד לך על מה רציתי לדבר, שתתכונני. הקשבתי. אפשר שני דברים? היא שאלה מחייכת כמו ילד שמבקש מאמא שלו שני צעצועים. בסדר, אמרתי. אז דבר ראשון, היא התחילה, אני רוצה לדעת אם בן אדם נולד כמו שהוא, צריך לשנות אותו או שאי אפשר לשנות בני אדם, מה את אומרת? לפעמים בני אדם משתנים עניתי, זה קורה. את חושבת? היא אמרה,אולי רק חיילים שטראומה משנה אותם אחרי קרב, אבל שאר בני האדם אני לא יודעת, ועכשיו הדבר השני: אם בן אדם נולד ללא קנאה, כמוני, שאני לא מקנאה באף אחד, האם צריך באופן מלאכותי לגרום לו שיקנא? את באמת לא מקנאה? שאלתי. לא, היא ענתה, אני אף פעם לא רוצה משהו כמו של האחר. אולי לכן את הומלסית, חשבתי. החברה שלי סמנה לי שאחזור לשבת לידה. טוב, אני צריכה ללכת אמרתי לה, את אישה מאוד מענינת. אני לא מענינת ואני לא אישה היא ענתה מיד. אבל אני רואה דווקא שאת כן אישה. טוב, היא אמרה, את כבר צריכה לדעת שמה שרואים מבחוץ זה לא מה שמבפנים.הלכתי.
אני עדיין חושבת על השאלות שלה, מתכוננת לפגישה הבאה.
אני לא מעניינת ואני לא אשה" זה אדיר, חני :))
איזה מפגש מלמד.
כשאני מצליחה לא להירתע או לפחד מעצמי, אני מדברת "איתם", וזה תמיד מלמד. לפעמים מלמד לסגור קצת את הפתיחות ..
נכון רונית, וה"איתם" תמיד הופך אותם שקופים בעינינו..
חני, זה נשמע כמו דיאלוג בין הסופרת עצמה לגיבורה שלה.
אבל זה גם יכול להיות דאלוג בין בעל לאשתו.
היא: אתה לא רואה אותי?
הוא: אני הומלס
היא (לעצמה): הוא לא משתנה אף פעם
הוא: את חושבת שאפשר לשנות בן אדם?
היא(לעצמה): זה בדיוק מה שאני שואלת את עצמי
הוא: לילה טוב
היא: לילה טוב (וממהרת למחשב)
מה שרואים מבחוץ זה לא שרואים מבפנים.
כתיבה נהדרת חני
תודה איריסית, הדיאלוג שבנית הוא רעיון נפלא למחזה חדש, ונכון מה שבחוץ לא מה שבפנים, פעם באיזו סדנה "במכירת תכונות וקניתם" רצו כמה נשים לקנות ממני בטחון עצמי נראה היה להם שיש לי בשפע, אמרתי שאזל..
חני
תיאור של מפגש מרתק על הגבול שבין ספרות למציאות, תיאטרון וחיים. ומי אם לא את תהיי זו שיעצרו אותה להקשיב. וההקשבה שלך יוצאת דופן ברגישותה
תודה מוישלה יקר,גם אני הרגשתי שהשיחה הזויה, כמו ספור שקם לחיים ביחוד שזה היה לפני המחזה שלי שעוסק ב"שקיפות" של אנשים והיא ליושבי הקפה היתה שקופה
מדהימה בתובנות העצמיות! אני תמיד רואה אותה, מעולם לא חשבתי לפנות אליה.
מסתבר סבינה שיש הרבה חוכמה בנילונים האלו שבידה..
כתוב טוב מאד.
ולעניין עצמו, דבריה מכריחים אותנו לבדוק את עצמנו. מי הם השפויים האמיתיים?
בפעם הבאה, גם אני רוצה להצטרף לפגישה.
הקפה והקוראסון -עלי.
גיורא, צודק, מי בעצם השפוי האמיתי פה, ולפגישה הבאה אתה מוזמן בהחלט! אבל צריך לתת תשובות או לפחות רעיונות למה שהעלתה,
כתוב טוב מאד.
ולעניין עצמו, דבריה מכריחים אותנו לבדוק את עצמנו. מי הם השפויים האמיתיים?
בפעם הבאה, גם אני רוצה להצטרף לפגישה.
הקפה והקוראסון -עלי.
תודה גיורא, תזכור הבטחת!!!
חני, זה נשמע כמו פתיחה טובה לסיפור קצר או נובלה. הרי בכל אחד מאיתנו מתגורר איזה הומלס ששואל שאלות ששכנו לגוף, שאקרא לו הבורגני, או הבעל-בית, מתקשה לענות עליהן. ומצד שני להומלס יש תשובות מפתיעות לשאלות שהבורגני לא מעז לשאול את עצמו
ממש כך אהוד, באמת ספור ואני אכתוב אותו עוד! תודה
היו לי כמה הומלסים שפגשתי ( ראיתי) וענינו אותי.
פעם אהבתי נערה – מאד אהבתיה, אך היא, כמו בסיפורים הזולים האלה, סוחטי הדמעות, לא השיבה אהבה. (היא גם מתה, לבסוף).
אחר כך קרה ופגשתיה ברווב בן יהודה בירושלים ( היה זה ברחוב יפו, לפני קפה נאוה בערך?)
היתה לבושה שמלה מנומרת – נראתה עדין יפה, צבעונית כצועניה. על בטנה היה קשור ארנק – אתם מכירים, זה עושה כרס.
זָהָבָה לְאַחַר שָׁנִים
בָּאָה לְפֶתַע בְּמִדְרְחוֹב בֵּן יְהוּדָה
יָפָה כְּמוֹ אָז, בַּת 20,
שֶׁיּעָרוֹתֶיהָ זָהָב, דְּשֵׁנוֹת, אֲרֻכּוֹת,
בְּמִטְפַּחַת וְשִׂמְלָה צוֹעֲנִית, צִבְעוֹנִית
כְּרוּכָה עַד קַרְסֻלֶּיהָּ;
גַּם אֵזוֹר-אַרְנָק לְבִטְנָה.
מֵרָחוֹק רְאִיתִיהָ. הִתְפַּלֵּאתִי:
תּוֹהָה הִיא אֶל מוּלָהּ, מֵישִׁירָה צְעָדֶיהָ – הַיָּשָׁר אֵלַי פּוֹנָה?
"אוּלַי יֵשׁ לְךָ" – הִיא פּוֹנָה וְשׁוֹאֶלֶת –
"שֶׁקֶל עֲבוּרִי?" תָּמַהְתִּי. הֳהָפְכָה קַבְּצָנִית?
נָתַתִּי לָהּ – אָמַרְתִּי, בַּעֲבוּר יֹפְיָהּ.
חָשַׁבְתִּי: מָה, הִיא שָׁוָה עוֹד שֶׁקֶל.
עָדִיף שֶׁכָּךְ תִּשְׂתַּכֵּר, מִשֶּׁתִּהְיֶה זוֹנָה.
למשה
מאד יפה.
חני,
כמה אמת וחופש יש פה. שוב עולים ההרהורים אם כשיש לנו מה לאבד אנחנו פחות חופשיים ופתוחים, ןלהיפך
תודה תמי, באמת מעורר מחשבות כאלו ואחרות ובעיקר על העולמות שבהם אנו חיים בבתים שלנו, בחדרים,
יפה התאור שלך משה וגם השיר המתאר פאר שהפך לקבצן..
'אני לא מעניינת ולא אשה' וגם לא הומלסית כנראה.
כי מה שבפנים זה עניין אחר לגמרי…
יפה מאוד חני
תודה אמיר, התשובה הזו באמת הממה אותי והיא עדיין מהדהדת בי
נפלא חני
חומר למחשבה לחיים שלמים
המחזה הבא
מעריכה את האומץ וההקשבה המופלאים שלך
תודה מירי, באמת חומר למחזה , יכול להיות מענין גם ויזואלית
חני, ההומלסית כנראה גרה יותר טוב ממני בבית של עצמה אם היא שואלת שאלות חכמות כאלו…:)
כתוב נפלא.
תודה תמי, איזו הגדרה יפה"גרה בבית של עצמה" מעורר מחשבה
היא נפלאה. אולי היא מכשפה?
זה באמת היה?
יפה ורגיש חני וכמה יפה שהקדשת לה מעט מזמנך, אין לדעת מה בתוך האדם , כי הכל מראות וצעיפים,חני היא זה אנחנו
נכון חנה , היא זה אנחנו, בכל אופן אני.. ולכן הרגשתי צורך לשוחח איתה לתת לה מקום
כן לי, היא באמת נראית מכשפית כזו וזה באמת היה, קיצרתי קצת את השיחה אבל אלו עיקרי הדברים, חכמה
חני,
סיפור המשקף את הרגישויות שלך לסביבה – על כל הדקויות הקטנטנות והכאילו בלתי ניראות, שאת כה מטיבה להציף מן השקיפות
תודה אורית על האבחנות החכמות שלך!
ואוו חני, איזה מפגש! זה אמיתי? נשמע כמו התחלה של סיפור פילוסופי. אבל מה שיפה זו הפשטות של השאלות הכבדות.
נכון לוסי נראה כאילו היא קפצה לי מהדמיון עם האבחנות הפלוסופיות..
הי חנה'לה. אתמול חזרתי מהלימודים ופגשתי את אחד ההומלסים מאבן גבירול. מדי פעם אני פוגש אותו בקפה, בו אני עובד, ויצא לנו לדבר. הוא שאל אותי אם חזרתי מהעבודה ועניתי שלא, חזרתי מהלימודים. הוא שאל מה אני לומד ואמרתי לו היסטוריה ומדעי המדינה. באותו רגע הוא עשה את אותו פרצוף כמו שרבים עושים וניסה להגיד לי בעדינות שאין מקצוע בתחומי הלימוד הללו או בקיצור מה אני הולך לעשות עם תארים כאלה. ניסיתי להסביר לו שאני כן בונה על עתיד כלשהו אבל לא הייתי יכול להתחמק מהמחשבה – איך הגעתי למצב בו הומלס מסביר לי על העתיד, עבודה ותעסוקה? לפחות סיימנו את השיחה בחיוך כששאלתי אותו איך אצלו והוא ענה שתמיד יש בקבוקים ושתמיד יש לו פרנסה.
הי ניצן,
ההומלס שלך כנראה מרובע- מאוד! ולך מצפה עתיד גדול, מי שמדבר עם הומלסים ולומד מקצועות כאלה- מצפה לו עתיד גדול…
חני
מרגש מאוד ועצוב מאוד מאוד בעיני
כל הגדרותיה את עצמה הן באמצעות השלילה
זה פיוטי, יפהפה כביטוי, אבל כואב
כתמונת חיים. סקרנית להמשך הדיאלוג
אם יווצר. גם אני רואה בסצנה הזו
חומר חזק ליצירתך.
תודה סמדר, זה עצוב אולי מהראיה שלנו היא נראתה מסופקת ושלמה עם עצמה, על גבול האשר, אם יש דבר כזה בכלל..
חנהלה
בעולם הממהר שלנו אנחנו חולפים על פני אנשים שמבחינתנו הם שקופים. נוח לנו להתעלם ולהמשיך הלאה, ואם כמו בסיפור שלך יש מאיתנו העוצרים לרגע ומתייחסים לאחר אנו מגלים משהו על עולמם ואולי יותר מכך על עולמנו.כך בשיח של כמה דקות נתת לאדם שקוף לחשוף עולם פנימי שלם ומעניין. סיפור נוגע ללב שמאפיין את הקשב שבך.
אני
תודה ברכה כתבת בדיוק את ההרגשה שהרגשתי בשיחה שאני לומדת על עצמי יותר מאשר עליה היא נותרה די חתומה