לימודי ימימה

לפני יותר משנה הלכתי לשעור לימודי ימימה, אמרו לי פסיכולוגיה בגרוש,חשבתי שאני הרי יודעת הכל.. {למדתי הרי את כל המבואות בפסיכולוגיה}והייתי ספקנית מאוד, השעור התחיל המורה הקריאה ואנחנו כתבנו. שפה לא מובנת, משפטים לא קשורים, מה זה? כתבנו ודברנו על הכתוב, חשבתי, הכל בעצם כבר שמעתי פעם, דבר לא חדש,אבל הרגשתי שאור גדול מציף אותי מבפנים. חזרתי מרחפת הביתה והמשכתי ללמוד. לאחרונה לקחתי הפסקה אבל הדברים שלמדתי שם שינו אותי. מדברים שם הרבה על "עומס," או רעש או חסימות שאלו על פי ימימה בעצם, הרגשות השליליים שלנו שלא מאפשרים לאני האמיתי להתגלות, החסימות הן תבניות שסיגלנו לעצמנו במהלך החיים, לרוב בילדות והיום כשאנחנו מבוגרים אנו מייצרים אותם על ידי החלק הילדי שבנו, למשל, הילד שנעלב, כועס, או מרגיש קורבן, בילדות זה שרת אותו, הוא קבל תשומת לב, בבגרות זה תוקע אותו. מתארת לעצמי שכמה גבות ציניות יורמו, אך לי זה שינה יחסי עבודה ומשפחה, גרם לי להיות אסרטבית,פחות לנסות לרצות אחרים, להמתין לפני תגובה מידית{למשל רצון להתפטר כל שני וחמישי..} לסלוח לעצמי גם על שגיאות, לקבל את עצמי ולהשתדל להיות בשמחה, לא להתאכזב, במקום לצפות ולהתאכזב, להגיד, ולהבין שהכאב קשור פעמים רבות לחלק הילדי שבי, לא למה שהאחר עשה, כי כשאני מאשימה את האחר אני בורחת מהכאב הזה, בעצם מעצמי, והכאב נשאר וגדל. במקום להאשים אחרים ואת עצמי אני משתדלת {כמה שאפשר…} להתחבר לכאב להבין אותו ולתת לעצמי חום קבלה ואהבה, כן, גם לי זה נשמע כמו הטפה אבל אצלי זה עובד{בדרך כלל } אני נעלבת הרבה פחות ובעיקר  סולחת לעצמי וראו זה פלא, זה מוביל להתקדמות בכל התחומים. בימים האחרונים קראתי במחברות שלי שוב ושוב וראיתי כמה אני מתגעגעת ללימוד הזה, וכמה התרחקתי בזמן הקצר שהפסקתי ללמוד מההבנות האלו, אני חוזרת שוב ללימודי ימימה, זה עושה לי טוב.