הדוד תום או לאן נעלמו הגוזלים?

לאן נעלמו הגוזלים עם הכנפיים הרטובות הדלילות שבילדותי נמצאו נפולים על האדמה, אולי רק ילדים מסוגלים למצוא אותם ? המחשבה הזו עלתה במוחי דווקא בספרד. ישבתי ליד הבריכה מתחת לעצי האורן הספרדים ופתאום לידי ראיתי אצטרובל שמציצים ממנו הגרעינים שלו, מחוברים לכנף שקופה, הכנסתי אותם לפי בגניבה, והטעם שלהם החזיר אלי את החצר בבית ילדותי, ואת הגוזלים.
בחצר ההיא הייתי אוספת את הגוזלים רפי הציוץ ומשקה אותם במים מתוך כף ידי, כמה שהשתדלתי בסוף הם מתו. אבל אני לא למדתי מהנסיון, ניסיתי שוב ושוב מקווה לשנות איזה חוק קוסמי, לוקחת אחריות כמו שאעשה כל חיי, בעיקר על מה שלא ניתן לשינוי.
לפני שהיו גוועים היו מפרפרים בציוץ נבוך לתוך היד שלי עד שדממו. ואני נושאת את המשא החם והשקט מלאה בקסם המוזר שנושא איתו המוות, הייתי ממהרת לקבור אותם מתחת לעצי האורן. במשך הזמן נוצרו שם שתי שורות קברים שהכנתי להם מצבות ממקלות של ארטיק, על כל שלט כתבתי את שם הגוזל. שמות נפלאים נתתי להם. גוזל אחד אני זוכרת במיוחד, אני מסוגלת עכשיו לחוש בכף ידי את הנשמה המפרפרת הבהולה שלו. קראתי לו הדוד תום, כי היה זה הדוד היחיד שאהבתי אז. כמו הדוד תום היה גם הגוזל שחור וגדול הרבה יותר מאחרים. טפטפתי לו מים לתוך הפה והוא התאושש  וצייץ. כל כך שמחתי עד שנשקתי לו חזק על המקור שלו, כשהרמתי פני הוא שכב שקט ופשוט אברים. בהתחלה לא הבנתי שהוא מת ומהרתי לזרוק אותו על האדמה, אבל מיד הרמתי אותו מעמידה פנים כאילו הרגע מצאתי אותו, מנסה להשכיח מעצמי שאני הרוצחת.
בעוד טעם הצנוברים על לשוני ובידי המגע הנוצתי ההוא הבטתי בילדי השוחים בבריכה, חבורה מובדלת בשפה ובתנועות שהם גורמים לליבי לעשות. הם עשו את המעשים הנפלאים שלהם מביטים בי בגניבה, 
לא מעזים לקרוא לי, ואני מתוך רחוק שאיני מסוגלת להתנגד לו לא הסגרתי את העובדה שאני מבחינה בהם.

ילדי יצאו עכשיו מן המים צפופים מתנגבים במגבות הלבנות של המלון ומתלחשים ביניהם, שלא להפריע לי. לא מסוגלת לפקוח את עיני המשכתי להיות בחצר ההיא. "אבל אמא הבטיחה" שמעתי את קולו של בני הצעיר מהוסה מיד על ידי אחיו עתירי הנסיון. קולותיהם התרחקו ואני פתאום התחלתי לבכות, ידעתי שאם אחזור לחצר ההיא לא אמצא דבר, עצי האורן התדלדלו, אין מי שידרוך על המחטים שלהם ועל ההר מעבר לעצים יש מצבות אחרות אמיתייות, כמו של של אבא שלי שמעולם לא הרשיתי לעצמי לבכות על קברו ואף פעם אין לי זמן אפילו לחשוב עליו. אודי התחתן בסוף עם איזו אמריקאית שלא הייתי מסוגלת להביט בה כשהוא הציג אותה בפני, חשבתי שהוא ישמור לי אמונים לנצח למרות שגם אני כבר הייתי נשואה.
פתאום הרגשתי צורך עצום לדבר עם אמא שלי שעדיין גרה שם, אבל הפיליפינית ענתה לי,"קול לייטר" היא אמרה"אמא תקלחת עכשיו אני עוזרת אותה".
פקחתי את עיני והבטתי בילדי היושבים בגבם אלי ורגליהם במים. "אני מקיימת!" צעקתי וקפצתי למים. "אמא נכנסה!" שמעתי את קריאתו הנרגשת של בני הצעיר שקפץ מיד אחרי מתיז מים על אחיו הצוחקים.