עוד בית כנסת צפתי מתקופת מגורי שם.
מוקדש לרות, ששירים אלה מעוררים בה זכרונות מאושרים.
בֵּית כְּנֶסֶת אבוּהב
פֹּה אֵין רִצְפוֹת פְּסֵיפָס
רַק פְּרוּסוֹת גַּסּוֹת שֶׁל אֶבֶן
אֲפִלּוּ לֹא מְקוֹמִית
פֹּה אֵין מִזְבֵּחַ מְעֻטָּר בְּפִרְחֵי גַּן
שְׁטִיחִים בּוֹלְמֵי זַעֲזוּעִים וּפִּיק בִּרְכַּיִם
וְשֶׁמֶשׁ שֶׁעָבְרָה דֶּרֶךְ שְׁמָשׁוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת
וְהוּתְּמֵרַה לְקֶשֶׁת לְזִקִּית
פֹּה רַק הַטִּיחַ
הַנּוֹשֵׁר
מַשְׁאִיר אִיֵּי זָהָב
וְהַכָּחֹל עוֹלֶה עַל כָּל הָעֲדָיִים .
פה רק הטיח
הנושר
משאיר איי
זהב
והכחול עולה על
כל העדיים
כל כך יפה סבינה, האלכימיה בשירך הופכת את בית הכנסת הזה ליפה שבמקומות
זה הרי בית כנסת מפורסם ומצוייר מאד. אני יכולה לספר לך כי בעת שנעשו בו שיפוצים ,עזרתי למקבלי ההלחלטות לא להחליף את הבמה המרכזית הישנה בחדשה שכבר הוזמנה.
הפעם מצטרפת לדברי חנה היפים.
שיר מלא יופי והמלים מקדשות את הפשוט כביכול. זו כנראה אחת מתכונות השירה.
תודה, מירי. מכירה אותו? את בית כנסת אבוהב?
סבינה, הצבצ ממש מצלמת לב לפנינו והכחל זוהר בה, מקסים
סבתי ואני היינו עולות לעזרת הנשים שבה ניתן בעיקר לשבת על כריות רקומות משפחתיות ןסורג העץ הירוק הפריד בין גברים -למטה לנשים במעלה המדרגות העקומות. תמיד חלצו נעלים שכן נרצפה הית מרופדת שטיחונים וכריות.כל כך הרבה נשיקות טסו באויר לעבר ספרי התורה. וכשאבי ז"ל היה מגיע בחופשות לתפילה שם -גרנו בחיפה, אנשים נשקו את ידו והקשיבו לדבר התורה שלו בשקיקה. הנשים היו מתעדכנות באותה שעה בחדשות השבוע הצפתיות…אחר הייהו הולכות למאפיה שבה נשמרו קדרות החמין מאמש בחום ששרד,האופה בבגדי שבת רדה את קדרות החרס במהירות והשבת היתה נעימה מאין כמוה.
רות , זכרונות מרגשים, הייתי שמחה לקרוא עליהם בפוסט.
אני גדלתי ביד- אליהו והווי הדתי תמיד קסם לי שם, וכשעקרו אותי לגבעתיים, זה נעלם. והפכתי לאדם הרבה פחות נתינתי ויותר שכלתן.
אני מקווה שלאט, לאט , הגרעין שלי מתמלא וכאב העקרה ההיא מחלים.
בנוסף סבי ז"ל היה הרב הראשי של לוקסמבורג, ובבית הכנסת שם חשתי כמיוחסת, וגם אם היה בו משהו חמור מידי לטעמי, הוא הצליח ללמד אותי בהמון סבלנות ואהבה להתפלל לפני השינה, וכל מילה נחרטה.
כשנסעתי לפני שנים ללוקסמבורג מצאתי את בית הכנסת שבו התקין הצייר שאגאל ציורים מדהימים על החלונות, ואז התחתנתי עם צייר, שאף הוא שיחזר ישיבה קדושה בפ"ת ופיאר אותה בציוריו.
מעולם לא הבנתי אנשים שכועסים על דתיים או דת,או בתי- כנסת, או תפילות, לי כילדה ובוגרת זה הביא , המון אושר.
אני נהנית לקרוא את תאוריך. אביא שיר על תפילה לפני השינה.
רות,כאילו סיפרת לי אגדה על ארץ אחרת. אני מבלה הרבה בעזרת הנשים של אבוהב. אין שום חן. אין כריות. רק כסאות רגילים ומדרגות רגילות. כמב חבל שמשפצים בלי לשמור על הקסם. אני שותה בצמא כל תאור שלך את ילדותך בצפת.
רות,כאילו סיפרת לי אגדה על ארץ אחרת. אני מבלה הרבה בעזרת הנשים של אבוהב. אין שום חן. אין כריות. רק כסאות רגילים ומדרגות רגילות. כמב חבל שמשפצים בלי לשמור על הקסם. אני שותה בצמא כל תאור שלך את ילדותך בצפת.