משוררת

 כשהייתי בת 16 נהגתי להראות שירים לאברהם שלונסקי, שהיה  אז המשורר הנערץ עלי. היו לו משפטים שנחרתים בזכרון. פעם כתב לי:
        
    "כדי להיות משורר דרושים
        לב מבין ויד בונה
לב מבין יש לך 
את היד את צריכה עדיין לאמן"

משפט זה ועוד כמה גורמים ,שעוד אספר עליהם בעתיד, גרמו לי ל 20 שנות עבודה בלי לפרסם– אימון של היד, הרחבת ההבנה של הלב.

מְשׁוֹרֶרֶת

 הִנֵּה הִיא מְסִבָּה

              אֶל הַדַּף הַלָּבָן

 כְּאֶל מַפַּת שֻׁלְחָן

 מַה הִיא מַזְמִינָה?

 חָמְרֵי שִׁיר מַתְחִילִים לְהַצִּיעַ עַצְמָם

מָנָה אַחַר מָנָה…

  הִיא בּוֹחֶרֶת , דּוֹחָה,  בּוֹחֶשֶׁת,  טוֹעֶמֶת,

 טוֹמֶנֶת /לֹא טוֹמֶנֶת  יָדָהּ…

 מְסַדֶּרֶת יָפֶה  עַל הַמַּגָּשׁ,

 נִדְמֶה שֶׁהַכֹּל מוּכָן

וְאָז

       הוֹפֶכֶת אֶת הַיּוֹצְרוֹת,

 גֶּשֶׁם  שֶׁל  רֶגֶשׁ  נִתַּךְ  

הִיא לֹא יוֹדַעַת אֶת נַפְשָׁהּ

 אֲבָל נַפְשָׁהּ יוֹדַעַת

 נַפְשָׁהּ מְתַפְקֶדֶת כְּאִמָּא טוֹבָה –

 מַרְגִּיעָה , מְיַצֶּבֶת  , מְעוֹדֶדֶת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ  בְּכִשְׁרוֹנָהּ,

 לְהַפְעִיל אֶת

             'יָדָהּ הַבּוֹנָה'

  כְּנֶגֶד כָּל 'הַלֵּב הַמֵּבִין' הַזֶּה.