נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית.
התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון
—יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.
ספרי שירה למבוגרים:
מושב
1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א
הבית במגדל
1987 הקבוץ המאוחד
והים הזה ים כנרת
1994 הקבוץ המאוחד
ימי מנזר
1992 שוקן 1991
כליל
אבן חושן 2003
מן הספרים לילדים החתומים בשם העט
עדולה
שני הטריים ביותר הם:
צעצועים הוצאת עם עובד
שאלות לא קלות הוצאת א"ח
אצלנו השולחן דוקא מרובע.
לכל הבאים, האורחים – תודה רבה.
את הקושיות שואלים ארבעה:
וכל שאלה ושאלה – חכמה בה רבה .
המנורה דולקת במרכז השולחן ואינה כבה.
מחכים לאורח, ושמו אליהו סבא.
ברוך הבא. שישתה מכוסו. ותודה רבה.
כבר שנים שאני מתגעגעת להרגשה הזו.
והינה, בשתי מילים החזרת אותי אליה.
תודה.
תודה, עינת. לדעתי עיקר השיר הוא המעט המחזיק מרובה, נתת לי הרגשה שפה זה הצליח.
סבינה –
אצלנו השולחן דוקא מרובע.
לכל הבאים, האורחים – תודה רבה.
את הקושיות שואלים ארבעה:
וכל שאלה ושאלה – חכמה בה רבה .
המנורה דולקת במרכז השולחן ואינה כבה.
מחכים לאורח, ושמו אליהו סבא.
ברוך הבא. שישתה מכוסו. ותודה רבה.
שולחן קיבוץ גלויות? או שהלב של כל אחד במקום אחר?