בננות - בלוגים / / עין-כדן
סבינה מסג
  • סבינה מסג

            נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית. התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון —יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.   ספרי שירה למבוגרים:   מושב 1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א הבית במגדל 1987 הקבוץ המאוחד והים הזה ים כנרת 1994 הקבוץ המאוחד ימי מנזר 1992 שוקן 1991 כליל אבן חושן 2003   מן הספרים לילדים החתומים בשם העט עדולה שני הטריים ביותר הם: צעצועים הוצאת עם עובד   שאלות לא קלות הוצאת א"ח                

עין-כדן

לכבוד הצטרפותו של מירון   ובהמשך לשירו   'נהר'  אני מביאה שיר על נחל ראש פינה.  לנחל הזה יש  3 מעיינות  סגורים במבני אבן מתקופת הברון. המעיין השני נקרא  עין כדן  ואם  'עושים' את כל הנחל מגיעים  מקץ שעה של הליכה קלה  להר כנען של צפת.

 

 

עֵין-כַּדַּן                            

 

 

אַחֲרֵי הַמַּעְיָן הַשֵּׁנִי שֶׁשְׁמוֹ               

               "עֵין-כַּדַּן"

עַל שֵׁם הַפֶּרַח הַחינָני, הַזָּעִיר ,   ׁ

שֶׁלִּפְנֵי שֶׁקָּרָאתִי בַּמַּגְדִּיר

         ,            קָרָאתִי לוֹ , בַּלֵּב, פַּעֲמוֹנִית  

 

אַחֲרֵי  מִבְנֵה הָאֶבֶן הָעַתִּיק

(שֶׁהַבָּרוֹן בָּנָה

  לִשְׁמֹר עַל הָעַיִן

כְּעַל בְּבַת-הָעַיִן)

עִם הַשָּׁקֵד הַמְּלַבְלֵב

               עַל הַכִּפָּה                    

              , בְּתוֹר בְּלוֹרִית וְרֻדָּה                            

 

אַחֲרֵיהֶם —

דֶּרֶךְ הֶעָפָר שֶׁהָיְתָה דֶּרֶךְ מֶלֶךְ/ אֵם  דֶּרֶךְ

הוֹפֶכֶת 'גֶּשֶׁר צַר'

שְׁבִיל מֻפְנָם

שֶׁאִם מַמְשִׁיכִים בּוֹ

              אִם מַמְשִׁיכִים הָלְאָה מִשָּׁם

 

    מִיסַת הַנַּחַל

וּקְטֹרֶת הַפְּרִיחָה

             ! נוֹסְקִים  לך  לָרֹאשׁ

וְכָל טַיָּל הוֹפֵךְ  לְעוֹלֵה רֶגֶל,

                           לְנוֹשא דגֶל

 

פִּתְאוֹם  אֶפְשָׁר גַּם אֶפְשָׁר

 לִכְבֹּשׁ   אֶת הָהָר  בְּלִי לָמוּת

 

כִּי אִם לִחְיוֹת

וּלְסַפֵּר

      מַעֲשֵׂה הַוָּאדִיּוֹת

הַמִּתְכַּסִּים/מִּתְקַדְּשִׁים בִּשְׁקֵדִיּוֹת

שֶׁלֹּא הִרְכִּיבוּ   אוֹתָן וְלֹא הִשְׁקוּ

 וְנַעֲשׂוּ מָרוֹת

וְלַמְרוֹת   זֹאת

  בְּמַעֲשֵׂה הַמֶּרְכָּבָה  עוֹשׂוֹת אֶת תַּפְקִידָן                

שֶׁל הַתְמָרַת

 

הַהֲלִיכָה מְ עֵין-כַּדַּן       עַד       כְּנַעַן

 

לַטָאוֹ שֶׁל כָּאן.

 

2 תגובות

  1. רות בלומרט

    במידת מה, סבינה, ניתן לומר שאת ממשיכה את ילדותי הקייצית שאות ביליתי אצל סבתי בצפת, ודודי האהוב היה לוקח את כל הקטנים לטיולי טבע, אף כי לא הכיר את שמות הצמחים. שמה חזרנו כולנו לילדותנו ולילדות הורינו וסבינו מן המאה ה18…תודה על הנוף העדין מאין כמוהו.

    • רות, כמה אני שמחה שיש מישהו שהמקומות האלה חיים בשבילו. אני יודעת שאי אפשר להאיץ ביוצר– אבל אני הייתי נהנית מאד לשמוע על ילדותך בצפת.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לסבינה מסג