עוד קצת שָׁל וגם רגע בהמשך לענת פרי
בְּהִתְעַטֵּף
עַכְשָׁו
שְׁבִי
כָּאן
אָכֵן
זֶה הַמָּקוֹם
זֶה מַה שֶּׁיֵּשׁ
זֶה זְמַן הֲיֵשׁ
יֵשׁ
זְמַן
הִתְעַטְּפִי בַּפֹּה כְּמוֹ בְּשָׁל
הִתְפַּשְּׁטִי מִן הַשָׁם
כִּתְבִי
מִכָּל הָעוֹלֶה עַל רוּחֵךְ
מִכָּל הַנּוֹפֵל
כְּ מָ ן. . .
מה אגיד, נכון, ומקסים, וצריך לכתוב ולהתבטא כאן ועכשיו. אבל לא יזיק לתת לטקסטים לנוח קצת. בדיוק כתבתי על זה פוסט, שיותר מכוון לפרוזה, אבל אולי גם משוררים הזדהו איתו.
חד ובהיר ויפה. מהצמצום עולם נפתח, הכל זורם אליך.
אכן כְּ מָ ן. .
ועל זה צריך להודות יום יום
עכשיו אני רואה אותך רוקדת סבינה,
מחול שבעת השלים
והם לא שחורים, אלא בשבעת צבעי הקשת.
שמחת היש ושמחת הרגע ,יש בשירך סבינה לא קוראים לזה חיים?
תודה, איזה רעיון או יותר נכון — תמונה — היום באמת רקדתי לבד משמחת הגשם והקשתות!
תודה, איזה רעיון או יותר נכון — תמונה — היום באמת רקדתי לבד משמחת הגשם והקשתות על עמק בן הינום והר המוריה וכל השאר!
מְקום היש וזמנו.
התעטפות נכונה.