סבינה מסג משוררת ומתרגמת
עֲדוּלָה
לֹא רוֹאִים
בֶּהָרִים וּבַבְּקָעוֹת
הָאֲדָמָה מְלֵאָה פְּקָעוֹת.
בַּבְּקָעוֹת וּבֶהָרִים
הַקַּרְקַע מְלֵאָה זְרָעִים!
וְלֹא רוֹאִים,
וְלֹא רוֹאִים,
רוֹאִים רַק קַשׁ , קוֹצִים , שְׂרֵפוֹת,
אֲבָל בִּפְנִים יֵשׁ . . .
רַ קָּ פ וֹ ת !
עֲדוּלָה
לֹא רוֹאִים
בֶּהָרִים וּבַבְּקָעוֹת
הָאֲדָמָה מְלֵאָה פְּקָעוֹת.
בַּבְּקָעוֹת וּבֶהָרִים
הַקַּרְקַע מְלֵאָה זְרָעִים!
וְלֹא רוֹאִים,
וְלֹא רוֹאִים,
רוֹאִים רַק קַשׁ , קוֹצִים , שְׂרֵפוֹת,
אֲבָל בִּפְנִים יֵשׁ . . .
רַ קָּ פ וֹ ת !
הורייי!!! כמה מקסים. כמה יפה.
כמה נכון ויפה השיר…בתוך כל פקעת יש פרח- רקפת שממתין להיחשף בתנאים המתאימים..
עכשיו רואים בזכות עדולה;
פקעות, זרעים – הו, תרקדו לה!
סבינה, יש למה לחכות
שיר בשורה טובה
ופרח אהוב!
נכון!
אני מחכה להן.
זה הפרח שאני הכי אוהבת.
"רקפת נהדרת בסלע נסתרת נסתרת מנפש כל חי. מסלע וגבע יורדת עדולה
ורואה איך הבקר בהיר
כל פרח צמח
מברכת בדרך
ובפיה אך זמר ושיר
סבינה, כמה כייף אם אפשר, למרות הקש והקוצים והשריפות, לראות גם את הרקפות. נקודת מבט אופטימית אבל למודת נסיון וחיים.
כמה יפה תארת את היופי הגלום בתוך האדמה מתחת לקוצים וליובש, הבטחה.
כמה כמה יפה תודה
מקסים. שיר אפטימי, אבל משאיר לי את הפקעות בבטן עד שיתפקעו באביב.ניכנס עכשיו לתרדמת החורף.אבל הרקפות בטח מחכות רק לגשם ואז נהנה מהן לפני האביב אפילו.
רקפות– פרחי חרף!
נכון, בגלל זה כתבתי נהנה מהן לפני האביב, כי הן מחכות רק לגשם.
רואים ועוד איך , אחרי שאת מצביעה עם העט המתוק שלך ואומרת : בפנים יש רקפות, תאמינו לי. איזה כיף
אני רואה בשיר מטפורה לחיים
מתחת לשרפות יש חיים שאם יבוא גשם אהבה וישקה אותם- יש סיכוי לפריחה מחודשת.
נכון כל עובדה שמביאים מהטבע מהדהדת משהו אנושי.