בהמשך למעטפות של איריס
לֹא רוֹצָה לְבַזְבֵּז
אֵינֶנִּי מְחַבֶּרֶת שִׁירִים,
פָּשׁוּט מְנַצֶּלֶת דַּפִּים רֵיקִים
בְּמַחְבֶּרֶת כְּתוּבָה לְמֶחֱצָה
שֶׁאַף אֶחָד לֹא רָצָה
לְמַשֶּׁהוּ
יוֹתֵר חָשׁוּב
וְלָכֵן לֹא נוֹרָא לְבַזְבֵּז
לְקַשְׁקֵשׁ , לְמַשֵּׁשׁ, לְגַשֵּׁשׁ…
לְלַחֵשׁ , לְנַחֵשׁ … לְאַלְחֵשׁ , לְאַשֵּׁשׁ , לְהִתְרַגֵּשׁ. . . יֵשׁ!
*
לֹא רוֹצָה לְבַזְבֵּז
דַּפְדֶּפֶת שְׁלֵמָה שֶׁל yellow
בְּחִפּוּשׂ אַחַר הַשִּׁיר
עַל הַפְּרָחִים הַסְּגֻלִּים
שֶׁנִּקְּדוּ פִּתְאוֹם סְתָם שִׂיחַ
כְּאִלּוּ הָיָה זְנַב טַוָּס
אָז הָבוּ לִי מַעֲטָפוֹת שֶׁכְּבָר הָיוּ בָּאֲוִיר,
קַבָּלוֹת
שֶׁכְּבָר שִׁלְּמוּ אֵיזֶה מַס!
איזה כייף לקרוא אותך..ממש מנגינה משמחת גם אם היית מפרסמת כאן בכתב חרטומים הייתי קוראת .. אהבתי מאוד מאוד…
וגם לכתוב שירים, כנראה, צוואה בלתי כתובה…
שושנה ויג
תודה, שוש! למה התכוונת ב"צוואה"?
אוהבת את האחרון מאוד
מזל טוב, מירי! הכנתי לך שיר יום הולדת ! אם זה ממש היום, אז גם תאריך הולדתה של גיסתי הנורבגית שעזרה לי בתרגומים של שירי אולב האוגה. רק שהשיר מתאים יותר לך.
תודה סבינה מקווה שהשיר של גיסתך ושלי (כבר ניכסתי אותו) נכתב על נייר ממוחזר. אני הייתי עושה תערוכה מהניירות ההירוגליפיים האלה… או לפחות תמונה גדולה אחת למשל "כנרת"
אוי מה זה מביא לנו לעשות הרצון הזה לא לבזבז…..
אני עוסקת עכשו במשורר האמריקאי רוברט בלי והוא טוען שכדי להתפתח צריך limitations
נהדר ! בשימוש בחומרים משומשים יש עניין ההיסטוריה הפרטית שלהם.
בתור גרפומנית קלה קשה לי לוותר על נייר כשלהו.
ודרך רגב:אם ניצול אז עד הסוף – תלמדי לעשות עיסת נייר ! עשיתי פעם עבודות מדפי ספרי טלפונים צהובות שנצבעו אח"כ בשלל צבעים.
תני לי מתכון לעיסת נייר!
ברצינות? תראי: את קורעת ניירות (לא לגזור אלא לקרוע ידנית)ומשרה לכמה ימים בקערה עם מים.סוחטים את כל המים טוב טוב ומוסיפים דבק טפטים (להכין לפי ההוראות שעל הקופסה)מוסיפים ומערבבים עד שיש בצק שאפשר ללוש.שיטה אחרת : קורעת ניירות לפיסות של, נגיד 2X4 ס"מ, לוקחת כלי כלשהו לא "מסובך" ,כמו צלחת או קערה ומורחת עליו קצת וזלין.מניחה שכבה אחת של פיסות נייר בחחפיפה/הצלבה אחת על גבי השניה, עד לכיסוי כל הכלי בשכבה אחת.בשכבה הזו לא צריך דבק כי הנייר ייצמד לכלי בגלל הוזלין.מכינה דבק טפטים ומתחילה להוסיף שכבות נייר ודבק.לפחות 5 שכבות.בשתי השיטות לא צובעים עד שזה לא יבש לגמרי.ברגע שזה יבש הנייר יפרד בקלות מהכלי שמרחנו בווזלין.אפשר לצבוע בגואש,אקריליק ואח"כ מורחים שכבת לקה.בהצלחה !
סבינה, יפיפה האחרון ונהדרים כולם יחד. תודה.:)
די! נעשתי מכורה. אם אין תגובות על הבקר אני נבהלת.
מעולה
שב ומתפעל
מאיך שאת עושה שיר
גם מסמל מסחרי של דפדפת
תודה, עדי. בבידוד שאני חיה , אני נמצאת רוב הזמן במצב כתיבה. כלומר המרץ האסוצייאטיבי והמעצב רק מחכים למשהו ללוש.
צדקת בקשר למשורר הצרפתי. נזכרתי מה אהבה. אהבתעיבוד שלי לכמה שורות של ג"אן ג"יונו. אלה היו שורות מתוך ספור שאני כתבתי כשיר.
סבינה, במיוחד אהבתי את האחרון. וזה מזכיר לי שבבית ילדותי
אמא היתה מסבנת את השקיות פלסטיק וככה,
כשהן לחות,
אפשר היה להצמיד אותן
לחרסינה מעל הכיור,
וכשהן היו נושרות
סימן שהתייבשו כבר
ואפשר להשתמש שוב.
זה לא שהיינו
בעלי איזו תרבות אקולוגית
מי-יודע-מה,
אבל פלסטיק היתה המצאת המאה
וחסכון היה חשוב מכל.
יפה התאור של יבוש שקיות הניילון. היום כשהיא יפה ועבה במיוחד אני מייבשת אותה.
איך שלא יהיה כואב להשליך דברים לתוך שקית ניילון ולהגדיל את ערמת האשפה של העולם — פצצת הזמן הגרועה מכולן.
איזה רעיון מקסים , מי היה מעלה בדעתו לכתוב על זה שיר? אוהבת את כולם
תודה, חני. לאחרונה יוצאים לי שירים גם החמר הפיזי שעליו אני מנסה לכתוב. יש משהו טוב בזה שאני לא מחברת שירים במחשב. כל הזמן מחפשת ניירות טיוטה, מבקשת המשרדים, פותחת מעטפות, הופכת ציורי נכדים…ופעם נגמרו לי המעטפות והתחלתי לכתוב על עלים ענקיים יבשים של פיקוס.
נחמד. בשביל זה יש לי תמיד מלאי של דוחות חניה שלא שולמו. אם אין שומדבר אחר, גם זה טוב:)
אני לא נוהגת אבל אני אוהבת לספר שהדו"ח היחיד שקיבלתי אי פעם היה על שחיה בג"חולה. זוהי ברכת-מעין הנקראת בעברית עין-תאו בדרך לקרית-שמונה.
חחחחחחחחחחחח ענקקקקקקקקקקק. ד"וח שחיה. למה???? שחית במהירות מופרזת או שחנית באין חניה??
כל השנים היינו עוצרים לשחות בברכה הזאת ולאכול תאנים. פתאם היא הפכה לשמורת טבע. הדו"ח היה על הפרעה לצ"ינצ"ילות!
נ ה ד ר. אני מתגלגלת כאן מצחוק. חושבת שיודעת לאיזו בריכה את מתכוונת. בצעירותי הייתי בנח"ל ברמת הגולן. אבל מאז הנחל לא נחל ובריכות המים איבדו מים.
מירה, את טועה. לא כדאי להיגרר לבון-טון הכללי שהכל אבוד או איבד את זהרו. זו רק אופנה לדבר כך, ממש סיסמת כניסה לחברה "הטובה". מי שמעז לחשוב בעצמו ולראות בעצמו וללכת אל המקומות שאהב בנעוריו במקום להתמקד ברומא ופריס — רואה שהנחלים זורמים ויפיפיים והברכות צלולות ומולידות אותך מחדש. ממש כמו אז — בנעורים.
לעדי כבר הגבתי,התגובה הקודמת איננה לעדי אלא לך
כולם חינניים, סבינה, האחרון רב חן במיוחד. ב"שיר הלב" אחד השירים עוסק במחברת בה אני כותב, ומתאר את הדף הלבן כברבור לבן וכאזור של קרחונים שותקים.ע" 70
תודה, מוטי. אתה יודע כמה אני מחשיבה תגובות שלך.
אנחנו חוזרים עכשון מכליל שם ראיתי את כל ספרי במדפים וערמות, ובודאי גם שיר הלב בינהם. אולי תתן כאן את השיר האמור, אני לא זוכרת אותו.
זה מעניין הנושא הזה של מצע הכתיבה הפיזי.
אוקיי,סבינה. רעיון.