סבינה מסג משוררת ומתרגמת
הַיָּם שֶׁל יָפוֹ
לָקַחְתִּי קַו 46 לְחוּ"ל!
הֲכִי חוּ"ל שֶׁהַזְּמַן יָכֹל,
לֹא חוּץ לָאָרֶץ
לֹא חוּץ לְכָאן
חוּץ לַחַיִּים שֶׁכְּבָר נֵחיוּ בְּרֻבָּם
פְּנִימָה
אֶל הַיַּלְדָּה שֶׁהָיִיתִי
שֶׁכִּמְעַט הִטְבַּעְתָּ
אַתָּה שֶׁלֹּא מָלֵא
אַךְ מְמַלֵּא הֲכִי הֲכִי
אֶת הַקִּירוֹת שֶׁל הַמִּלָּה
הַאַמוּלָה
'הַבַּיְתָה'.
בת הים הקטנה של יפו… אני יכולה לראות אותה בדמיוני, במערות כורכר, על החוף הבתולי, מול הים הכחול…
מוכרות לי נסיעות כאלה, באוטובוס, אל זמנים אחרים.
נסיעות יזומות… אני בטוחה שאת מכירה את זה. אבל אפילו אוטובוס רגיל על קו חיפה תל אביב יכול להפוך לפגישה עם הים.
שיר נהדר. אוהבת
איזה שיר, סבינה!
כמה משמח אותי סימן הקריאה שלך!
תודה, מירי. זה הכחול שאחרי הירוק.
אמרתי שאת גם מים אבל גם עוד.
אדמה
רוח
אש
יש שיר פשוט ונהדר של "הנזיר שלי", כלומר המשורר מסטלה מאריס , על כך שהוא רואה את כל ארבעת היסודות שמהם נבנה העולם ושעליהם בנו היוונים את הפילוסופיה– אצלו בגינה. אולי אביא את זה בפוסט.
תודה, מירי. זה הכחול שאחרי הירוק.
שלום סבינה,
מצטערת שלא קשור… אך אהבתי מאוד את השיר שפרסמת וקראת (קטע ממנו) בערב ההשקה לספר שערכה תמר משמר. שיר יפהפה.
לאה, שמחה מאד על מה שאת כותבת כאן. אם כבר מדברים על הערב היפה ההוא– את דיברת בצורה כל כך נוגעת!