המלאך גבריאל המקצוע: כותב
שלום לכולם, בננים ובננות, המון זמן לא הייתי כאן. הנה סיפורון לחג. מקווה שיערב. שלכם, נאור. ושנה טובה!
אני מתייאשת בקלות מגברים/ סיפור קצרצר
גבר אחד מחזר אחריי. הוא לא יודע את שעל ליבי. אני מנסה להסביר לו, והוא לא קולט. דבר אינו קולט. שמץ של דבר. ואני מיואשת. אני מתייאשת בקלות מגברים. גברים מעצבנים אותי בקלות הראש שלהם כלפי נשים. גברים מעצבנים אותי בזה שהם חושבים שנשים הן טרף קל: צעירות רוצות חתונה וילדים, זקנות מתות לזין. וגם לנחמה. וגם שיהיה איתן מישהו, בכל מחיר, גם במחיר שינחר לידן שעיר עם כרס שלא שם עלייך זין. זה מה שהם חושבים עלינו הגברים? שאנחנו כל כך נואשות לגבר, עד שאנחנו מקבלות כל מה שבא, איפה שבא, כמה שנכנס?
ומאיפה, אני שואלת, מאיפה זה נכנס להם לראש? אנחנו באמת נואשות כל כך לגבר? אנחנו חייבות אותם בחיים, במיטה? הנה, אתמול ההוא, המחזר, התקשר. שאל מה אני עושה בחג. מצפה שאומר: אני לבדי, תקפוץ לזרועותיי. אז אומרת, כאילו דווקא: יוצאת עם חברים! אז הוא בטוח שאני משקרת – וגם אם משקרת, מה זה עניינו – ואומר, להכעיס: תצאי קצת, לא יזיק לך, תלכי בחוף הים, תביטי בשחפים. ללכת זה בריא. תלכי עשרים קילומטרים, תרזי קצת את העודפים. את הרי יושבת כל היום על התחת. ואני אומרת: מי הכניס לך לראש שאני יושבת כל היום על התחת? והוא אומר, מתעלם: תראי איך שאת נראית!
ומייד עולה לי הדם לראש, ככה שאם הוא היה לידי, הייתי מסוגלת לשבור עליו את כוס התה, שישפך הנוזל הרותח על הצדעיים והרקות, ואחר כך יטפטף לחולצה, ומי אומר שאני אצטער על מה שעשיתי, ואלקק את התה השפוך, ואנקה את מה שנזל לרצפה, ומייד אגיד לו, תוריד את הבגדים, אני אכבס וגם אייבש, וגם אכין לך ארוחה. ומי אמר שאני בודדה ורווקה ושלבד לי בחגים, ושבגלל זה אני מחכה לגבר הראשון שיראה לי קצת יחס ויגיד בואי מאמל"ה, תני גז, בואי לאבא?
וההוא שותק מהעבר השני, מחכה שאגיד משהו, אבל אני, שותקת. לא אומרת לו שיבוא, אכין משתה לכבודו, רק הוא ואני ונרות כתומים מהחנות בדולר באמצע השולחן, מפרידים בין שני הצדדים, הנצים, שני צדדים שלא מבינים זה את זה, אטומים כמו שני מאורות בשמיים, ורק הנרות בדולר זולגים דמעות כתומות על המפה הלבנה – לכבודם, למענם, בגללם. איזה קוצר הבנה מייאש!
???????
לקחת לי את המלים מהפה. זה יפה הסיפורון שלך.
מאמינה שכולם בעצם טרף קל נאור. לדעתי אין הרבה הבדל בין גברים לבין נשים חוץ מאלה שבמחשבות. הכל מתחיל במחשבות ובסטיה המחשבתית, כשכל אחד מתחיל לדמיין לעצמו מה האחר חושב ולמה האחר מתכוון, במקום לדבר ולבדוק. משחקים. המון משחקים וקצת חוסר רגישות, וכמה קל להתייאש ממערכת יחסים במיוחד בשלבי החיזור החלושים המתוארים בסיפורך. לקינוח, עוטפים אנשים את עצמם בחומות הגנה שכאלה, שהדרך אליהם מייאשת, בעוד שהם בכלל חושבים, שהם אלו שמתייאשים, בקלות.
כל כך מוכר, לעוס. נו, די. מה עם מעט תחכום ואיזו תפנית?
יפה נאור. מצפה לעוד. זו רק ההתחלה, כך זה נראה.
היי נאור, אחלה כותרת, סיפור יפה, אבל צריך להרחיב אותו. כרגע זה עדיין קצת שלדי. שלך, טלי.
מבריק וכתוב מצוין. 🙂
תודה לכל המגיבים. גם למי שלא אהב.