או איך שקוראים למישור הגדול
  • סיגל בן יאיר

    לוקחת בשש בש ומפסידה בשח, קוראת שירה בקול רם ושותה בכוסות זכוכית, לא ישנה כבר 20 שנה, מעצבנת, נרגנת, מבולגנת, מחרטטת על הגיטרה ומזייפת בלי בושה, מוקירה לנצח את נושאי המגבעת, חיה ביקום דמיוני שבו האייטיז עדיין מתקיים, חובבת סרטי טראש, כפייתית בכל מה שנוגע לטעם במוזיקה, מתעלקת על בע"ח פרוותיים,לעולם לא גורבת זוג גרביים זהה, מטרידה סדרתית של כלבים ברחוב.

20.10

מַמְתִינִים מוּל הַתּוֹף הַמִסְתוֹבֵב, תַּחְתוֹנָי הַוְרוּדִים אֲחוּזִים
בְּתַחְתוֹנֵיךָ וְאֵינָם מַרְפִּים מְאוֹתוֹ כּחַ הַדוֹחֵף אוֹתָם
זֶה בְּעִקְבוֹת זֶה בְּעִקְבוֹת זֶה.
יָדְךָ הַרָכַּה אוֹחֶזֶת אֶת יָדִי.
מוֹדָעוֹת דְרוּשִים וּפוֹסְטֶרִים שֶל פֶּסְטִיבָל אֲהָבַה מַקִיפִים אוֹתַנוּ בִּצְבָעִים
וּבוּעוֹת סָבּוֹן. מַה טָעַם לִי
בְּכל זאת, רַעָש מְכוֹנוֹת הַכְּבִיסָה הַסוֹחַטוֹת
מַרְעִיד אֶת לְבָבִי.

40 תגובות

  1. תמונה נפלאה ורעיון נפלא, התחתונים האחוזים-רודפים זה את זה בתוך המכונה.
    משום מה הסוף היה לי פחות חזק.

  2. שולמית אפפל

    השורה האחרונה "הרטיטה את לבי"

    "פעם ישבתי מול המכונה היקרה והיא סחטה וסחטה ואני הייתי צעירה ובהריון וראיתי סרט."

  3. איריס קובליו

    שיר נפלא סיגל, הולך ומפתיע מהתחתונים האחוזים בתחתונים ועד רעש מכונות הכביסה
    והרעש הרעיש את לבי

  4. מכבסת בועות אירוטית, מנקה מחד ומצמיחה מאידך. יש בשיר ביטוי תנועתי לסחרור הרגשות.

  5. איזה יופי! איך אהבתי מה שקורה בתוך המכונה ומה חשוב כל השאר. אם יש כביסה משותפת יש עתיד.

  6. סיגל, שיר יפייפה.

  7. נדמה לי שהבנתי הכל.חוץ מ-"מה טעם לי" .השיר ממש ממש יפה לדעתי

  8. שיר אהבה אורבני מקסים.

  9. סיגל. יופי של שיר. ויש לו קרובי משפחה: יש שיר ידוע של רוני סומק משהו על "כתם האהבה" וגם כאן בבלוג היה טקסט ארוך של ענת פרי– אולי הבאת בתגובה עליו?

  10. ס. מה אומר. התגעגעתי.
    טוב למצוא אותך שוב.
    שיר אהבה נהדר. ממש להתקנא בבחור.

    להתראות
    עמיר

  11. "הראליה" של מכונת הכביסה הרועדת סוחטת עוקבת אוחזת היא הרבה יותר אמיתית ומספקת מכל פנטזיה שהסרטים והפוסטרים יוכלו לספק.

  12. מכבסה יפהפיה שלי, אחלה שיר !

  13. מרענן ומפתיע כמו שאני אוהב.
    לסוף השיר לא כל כך התחברתי כי פתאום ברחת מהקונקרטי לרומנטי ואני רציתי שתישארי..

  14. סיגל!

    את מחזירה אותי לימי המכבסה הציבורית.
    איזה תיאור מעורר השראה.
    אני שומע את רעש מכונת הכביסה עד לכאן. אפילו התחתונים שלי אחוזים התרגשות.

    מצוין.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לסיגל בן יאיר