לוקחת בשש בש ומפסידה בשח, קוראת שירה בקול רם ושותה בכוסות זכוכית, לא ישנה כבר 20 שנה, מעצבנת, נרגנת, מבולגנת, מחרטטת על הגיטרה ומזייפת בלי בושה, מוקירה לנצח את נושאי המגבעת, חיה ביקום דמיוני שבו האייטיז עדיין מתקיים, חובבת סרטי טראש, כפייתית בכל מה שנוגע לטעם במוזיקה, מתעלקת על בע"ח פרוותיים,לעולם לא גורבת זוג גרביים זהה, מטרידה סדרתית של כלבים ברחוב.
או איך שקוראים למישור הגדול כותבת
סיגל
את תאונה מופלאה
הי סיגל
קצרצר ותאון – אוהבת !
סיגל, על מי שגם לתאונה שלך לשלם את הקנס
אבל טוב שכתבת את הדו"ח….מצוין!
אהבתי, מרגישה את הקרום להתפקע.
אוהבת לקרא גם טעונה…אם תרשי לי. אבל אחרי כמה גלגולים בפה ובראש נשארת בתאונה…
סיגל שלום,
אמאל'ה, כמה מתח במערכת יחסים.
בעיניי, גם המילים "אני טעונה כל כך" יכולים לקבל משמעות בשירך
שיר יפה
גלית
אפקטיבי המתח הצלילי בין טעונה לתאונה.
כמעט נראה גרפית כמו אקדח.
לסחוט את ההדק
ולהתפקע.
"אני אקדח טעון געגועים".