או איך שקוראים למישור הגדול כותבת

  כַּמָה הַאוֹשֶר צוֹרֵב כְּמוֹ סִרְפָּדִים. אֲנִי זוֹכֶרֶת. כַּף יַדִי בְּמַבָּט מְמוּקַד עַשָן הַסִיגָרְיַה מִיתַמֵר מִבֵּין אֶצְבַּעוֹתַיי, הַבּוֹקֶר הַמְאָיֵים לִשְלוֹח אֶת זְרוֹעוֹתַיו הַחִיוְורוֹת. נַשָמְנוּ מְעַט. מְעַט.   כְּשֶהִבַּטְתִי הַצִידָה רַאִיתִי אוֹתְךָ מוּנַח. כַּף יָדִי עַצְרָה לְרֶגַע רֶגַע אֶת גּוּפְךָ הַנִפְתָל בּחַלַל שֶהַלָך וְהִצְטַמְצֵם וְהוּאַר וְהַפָך עִיגוּלֵי מַיִם וְשוֹקוֹלָדַה נֶעֶטַפְתָ כִּתְמֵי אוֹר וְצֵל מְעוּרְבָּבִים וְיָכוֹלְתִי לִרְאוֹת אֶת כַּרִית אֶצְבַּעִי טוֹבֶלֶת בְּךָ ...

    יֵש לוֹ אִישָה אַנָחְנוּ נִצְמַדִים אַנָחְנוּ זֶה לִצְוָואר זֶה אַנָחְנוּ כְּמוֹ עַלוּקוֹת אַנָחְנוּ יוֹנְקוֹת חַמוֹת קְרוֹבוֹת אַנָחְנוּ לַדָם לַמַוֶות לְמִלְחַמָה יֵש לוֹ אִישָה הוּא כּוֹתֵב אוֹהֵב אוֹתַך