או איך שקוראים למישור הגדול כותבת
היתה גאות. כלבים נבחו בחשיכה, החלפתי את סדיני המוכתמים, הבית מול הואדי. שמש בוקר אכזרית. הכל התקרב כמו מבעד לזכוכית מגדלת, הריח החריף נבט בנחירי כמעט וברחתי. אולי היתה זו, עירות מדומה. הבטתי בחלון המסורג מכוניות הפיחו עשן ברחובות המתעקלים כמו אות קירילית עצובה. אינני זוכרת דבר יותר. גם ריח הגוף כמו ריחות התבלין ופרחי השדה והחול הרטוב נשכח. מה אתה ...
קרא עוד »