או איך שקוראים למישור הגדול כותבת
מְשוֹך אֶת כּל הַזְמָן הַרֵיק. הַנָח אֶת כּל כּתַבֵיךָ אֶת יָדֵיךָ
שֶקְצוֹת אֶצְבֶּעוֹתֵיהֵן קְרוּמִיוֹת, אֶת יוֹמַנֵיךָ הַמְלֵאִים דַּפִּים דַּפִּים
בְּאוֹתִיוֹת קִירִילִיוֹת מִתְעַקְלוֹת. זְנַח אֶת שִירֵיךָ הַצְבוּעִים בְּאוֹר חִיוֵור
שֶל מֶרְחַבִים קְפוּאִים וְקִיפּוֹדִים, אַשֶר דּוּבִּים הוֹלְכִים בְּעִקְבוֹתֵיהֵם
לִסְפּוֹר כּל לַילַה כּוֹכָבִים נוֹפְלִים.
קַפֵּל אֶת כּל הַזִכְרוֹנוֹת מִתוֹך תְּמוּנוֹת בְּאַלְבּוֹמִים מִתְפּוֹרְרִים וּשְכַח אֶת כּל
מִילוֹת הַשֶלֶג וְהַזְרָדִים הַיְבֵשִים, הַרֵי אֲנִי אֶת שְפַת אִמִי דּוֹבֶרֶת מִפְּנֵי
סִיכּוּל הַאוֹתִיוֹת, שוֹבֶרֶת מִשְפַּטִים בַּרוּחַ הַקָרַה הַמְנָשֶבֶת
מְאַרְצֶךָ זַבָת הָגַעגוּע אֶל צַלָקוֹת הַשֶמֶש הַקוֹדְרוֹת.
מכושף ובאבא-יאגי ביותר. אל יישברו המשפטים, ולהתראות מחר!
תודה אמיר. שמחתי על ההזדמנות
קשה לי להחליט אם הנמען הוא האב או אהוב. בכל אופן בשיר מצטיירת יפה התנגשות התרבויות כפי שהיא באה לידי ביטוי בשוני באקלים ובכתיבה.
יפה השימוש באחד התיאורים המפורסמים
של ארץ ישראל משמש בהיפוך כוונה דווקא את רוסיה.
מְאַרְצֶךָ זַבָת הָגַעגוּע
בהצלחה היום בכנסיה
גיורא
תודה גיורא. קראת אותי נכון.
שמחתי לפגוש אותך.
תודה
גם אני שמחתי בפגישה.
להתראות בשירים ובפסטיבלים.
גיורא
סיגל, יפה. גם אני הרגשתי את הכישוף. מרחבים קפואים. דובים הולכים לספור כוכבים נופלים. איזה יופי.
אני כותבת עכשיו משהו על אותיות קיריליות (קפריסין) אבל אין פה מרחבים קפואים. אני רואה את ערבות סיביר בשירך – מארץ זבת געגוע אל הארץ שלנו, שבה צלקות השמש קודרות.
מירה תודה! והדב שיצא לספור כוכבים
זו אגדת עם רוסית ישנה שיצא לי לראות
גרסה מונפשת מדהימה שלה.
יפה השיר נושא עמו מרחבים קפואים, כוכבים נופלים ואותיות קריליות וגעגוע
סיגל, איזה שיר פילאי. הרגשתי שאת כותבת את חיי. את מה שאני יכולתי להגיד לזה אשר בא אל חיי משדות הקרח הקיריליים
וגם היה נהדר לראות להפגש איתך , לרגע
תודה איריס. גם אני שמחתי בפגישה
כמה שאני אוהבת שהדו ממד הופך לתלת ממד.
איך אפשר לשכוח את החתמת הנופים האבודים, השורשים הקטועים, איך אפשר.
אולי השיר היפה שלך יצרוב את הזכרונות
תודה משה, אכן איך אפש. זה טבוע אף בנו.
מאוד עצוב, סיגל, ויפה להפליא
סמדר תודה
יפה ועשיר.
כנ"ל. אצבעותיך הקרומיות. איזה יופי.
תודה יעל, ממש כמו האיש מאטלנטיס
תודה סבינה שמחתי לפגוש.
"מרחבים קפואים וקיפודים".
ודובים סופרים כוכבים נופלים.
(והקירילי הזה, אגב – פעם שנייה שאני סופר אותו).
הפצע שלך מִתרגם ליופי, סיגל.
וגם השירים שהקראת בעמנואל מצוינים.
קראת מאד יפה בעמנואל, סיגל. היה מרגש ביותר עם מיאקובסקי. למה שלא תעלי את השיר הזה לכאן?
הי שירה, תודה. כיף שבאת.
אכן בנדרס (גם לזה אני מתגעגעת)
ותודה וצילומים נעימים. חזור בשלום.
הסרט בוטל.
הצילומים יידחו.
(את הרבה בתים וגעגוע, סיגל).
ב.
נפלא, סיגל
"ארצך זבת הגעגוע" זה נפלא. יכולות ההתייסרות של הנפש המזרח-אירופית, זה משהו אחר…
[התכוונתי אחר מהנפש שלי, לא אחר בניגוד ל"נפלא"]