או איך שקוראים למישור הגדול כותבת
שְתֵי הוֹדַעוֹת אֲחְרוֹנוֹת חֲמוּרוֹת (תרגילים בלוגיקה פשוטה)
1.
לִכְבוֹד
בֶּן יָאִיר סִיגָל מִסְפָּר צַרְכָן אַרְבָּע שַלוֹש קַו נָטוּי אַרְבָּע אֶפֶס קַו נָטוּי
אֶפֶס חַמֵש אַרְבָּע אַרְבַּע הִנְךָ צָפוּי לְנִיתוּק לְלא הוֹדָעַה מוּקְדֶמֶת
שָלֵם חוֹבְךָ מִיָיד!
אֶחַד. אִם הָחַשְמָל לא נוּתַק עָלֶיךָ לְשָלְמוֹ מִיָידִית בְּכַרְטִיס אַשְרָאי.
שְתָיִים: אִם הָחַשְמָל נוּתַק נִיתָן לְשַלֵם אֶת הַחוֹב בְּכַרְטִיס אַשְרָאי בְּאֶמְצָעוּת הַטֶלֶפוֹן
שַלש. אִם אֵין בִּרְשוּתְךָ כַּרְטִיס אַשְרָאי הִנְךָ חַשוּב כַּמֵת. בַּאֶמֶת.
2.
קַדִימָה גָּרוּש יָקַר קַר יֵש לִי
שְבַע מְאוֹת עֶשְרִים וְשֵש
וְשֵש עֶשְרֶה אֲגוֹרוֹת חֶשְבּוֹן חַשְמָל הַתְרָאַה
אֲחְרוֹנָה וְרוּדָה חֲמוּרָה
מְזוֹנוֹת, מְזוֹנוֹת, תֵּן תַּ"מְזוֹנוֹת
מְזוֹנוֹת מִזוֹנָה לְזוֹנָה בַּתַחְשִיב הַסוֹפִי הַיִינוּ זוֹנוֹת הַאֶחָד
לַשְנִיָה, בָּסוֹף
זֶה רַק כֶּסֶף מַה שֶנִשְאָר מִמָה שֶהַיִינוּ אֲנִי וְאֲתָה
לא תִּיגַע בִּי יוֹתֵר וְלא נִיגַע יוֹתֵר גַם כָּכַה לא נַגָענוּ יוֹתֵר
וְלא הַיִיתִי מְעוֹלָם, לְנוֹחוּתְךָ,
חַסוֹךְ זְמַן, כֶּסֶף וְטִרְחָה –
וְהִצְטָרֵף לְהֶסְדֵר הַחֶשְבּוֹן
בְּאֶמְצָעוּת הוֹרָאַת קֶבַע בָּבַּנְק
אִיתְךָ בְּכל רֶגָע. חֶבְרָת הַחָשְמַל.
סיגל, שני שירים מצליפים ביופיים.
חדות בקצב שקודח בבטן.
(בשיר הראשון, נראה לי, שהייתי מסיימת ללא המילה- "באמת")
תודה תמי אבל אני מעדיפה להשאיר את המילה גם בגלל המצלול וגם בגלל הסרקזם הטמון באמירה הזו.
סיגל סיגל, כמה שזה רע ככה זה כתוב טוב!
שירה במיטבה יכולה להיות עובדות כתובות ביד בוטחת
כמו שלך.
שולמית יקרה תודה על המילים.
יפים כיפי התער, סיגל.
תודה אמיר
הרגת אותי סיג סיג. ענקית.
כן, חשמל זורם בכפות ידי. תודה שירתי.
שני שירים מבריקים כשהשני נסמך על האינפורמציה והקצב של הראשון. אין לפני את "הטקסט המקורי" של חברת החשמל אבל אני בטוח שהוא עבר עיבוד קטן. השורה האחרונה היא פגז!
הבית השני נהדר כי הוא מצליח לתאר מערכת יחסים בין גרושים דרך חשבון החשמל של בית א".
הכותבת מגישה לגרוש חשבון שאי אפשר לשלם בכרטיס אשראי. לא הייתי מראה לו את השיר עד שישלם את כל החשבונות.
קריאה מבריקה. מי אתה? הסקרנות הורגת בי חתולים.
חזק ביותר.
תודה איציק
את נהדרת. אני אומרת את ולא השירים כי מלבד כישרון הכתיבה עוברת פה עוצמה של אישיות.
לי יקרה, תודה מכל הלב
סיגל, כואב וחותך, צורבים כוחות הכיבוי.
תודה משה ותודה על סבלנותך האינסופית בשבוע שעבר
סיגל יקרה, שני שירים של כשרון ועוצמת נפש. דעתי מוזרה אולי, אך אני חושב שיחד עם חופש לא מוגבל כמעט, העידן המודרני שפך החוצה גם האוצר היקר מכל – אישה. עומס החיים עליה לא אנושי כמעט. רשימת המשימות שלה אדירה. לחץ נפשי, רגשי, כלכלי לא פוסק לרגע. העידן הזה הוא לא אנושי, זה עידן הברזל חסר רחמים. אך יש יתרונות גם בסבל. הוא מדרבן ומזרז תהליכים. יש לך יתרון ענק, את משוררת, את מנסה להחזיר אנושיות לעולם. ואת לא לבד.
סיגל
היטבת בשיר להגיד את מה שהיה חלק מחיי, חלק שכבר נשכח, ברוך השם, חלק שיכול להופיע בכל עת, אך זכרי, זה לא נצחי. ספינת החיים מתנדנדת. שיר מצויין סיגל
גרא ואיריס יקרים תודה.
איזה שיר נוקב סיגל,
שיר חד ומצוין.
בוקר טוב.אנחנו לא מכירים וא ני מתוודע לכתוב בפעם הראשונה.אני מקווה שתרשי לי,עלמתי,לחרוג מההתלקקות ההדדית
המאוסה המאפיינת את רוב התגובות (תתפלאי לשמוע מה רוב הכותבים חושבים באמת על הטקסטים שלך).כשרון,יכולת צירוף ועט קלה יש לך – התמודדות אמיתית עם השירה אין כאן.האמיני לי,השיר תובעני לא פחות מחברת החשמל,וכאן אין גרוש שיתן מזונות.השירה היא חב מתמיד והיא נושה לא פחות מזכרו של הגרוש הקר והמר.אנך מתמודדת בעוםהאמיתי של השירה,אלא בעולם
חסר המשקל של הבלוגוספירה.את מבייצת שירים קל מדיי,ומפרסמת בלא שיקול דעת או מחשבה,וזוכה לבונוסים בעולם הוירטואלי של הפ"ופ.אם זו כל הכוונה,אז סליחה,התערבותי אינה נחוצה.אבל אם יש לך עניין בעולם האמיתי של השירה,תתחילי לקרוא שירה והרבה,להתמודד עם אדריאן ריץ ועם דליה הרץ ועם משוררים אחרים,שימבורסקה למשל.בעולם הבלוגוספירה את אחת מרבים,בעולם השירה תהיי אחת ויחידה -כמובן אם תעברי את הסף.וזה לא פשוט.אם יש בך נכונות ורצינותאני מוכן להמשיך בדיון,אם לא – אז כל טוב לך ובהצלחה.דרך אגב,הכותרת,מבקר ספרות,איננה יומרה או ניסיון להעמיד פנים.
אני מסכים אתך שיש התלקקויות כאן.וקשה לדעת מה נכתב מתוך אמונה באיכות הכתיבה ומה מתוך חשבונות אחרים. גם לי חסרה מידת ביקורתיות של המגיבים אך כנראה זו האטמוספרה פה בבלוגספרה.
יש לי שתי הערות המתייחסות לתגובתך:
1. אפשר לומר את אותם דברים אך בנימה פחות בוטה.
2. אני לא מסכים עם ההחלטה שלך להוריד את הפתיח עם השם מכיוון שהוא משרת את השיר בכמה כיוונים: הוא מביא את הקורא להזדהות עם הכותבת שהרי גם הוא מקבל לידיו חשבונות כאלו ויש להניח שבפעם הבאה שיקבל חשבון כזה הוא יזכר בשיר של סיגל ויחשוב כיצד חייו הפרטיים יכולים להשתלב בטכסט המנוכר הזה שאפילו לא מסוגל להבחין בין צרכן זכר לנקבה.
משחקי המילים יש בהם הומור ההופך להיות אירוני בהקשר של השיר.
דרך אגב, העצה לקרא שירים של אחרים היא נכונה וטובה לכולם ,כך גם העצה לתת לשירים לדגור. אך האם אתה האח הגדול? יש לך מצלמות בחדר השנה של סיגל האם אתה יודע מה וכמה היא קראה? ומתי כתבה את השיר?
כל מה שכתבתי לא עומד בסתירה לכך שאני כמוך חושב שרוב התגובות כאן הן לא עניניות ומתפקדות יותר ככקבוצת תמיכה נפשית יותר מספרותית.
למרות סגנונך הבוטה ,אם הייתי נשאל אז הייתי מעדיף אותך על פני האחרים. אך זה לא יתגשם לעולם כי הרגישויות פה כל כך גדולות והחשבונות כל כך מסובכים. לכן אם אתה רואה פוטנציאל ספרותי בעבודה של אחד או יותר מהמפרסמים הייתי מייעץ לך לכתוב אליהם ב "כתב אלי" מתחת לתמונה. אתה לא חייב להזדהות שם ,אבל בעל השיר ידע להעריך את מאמציך.
לנחבא אל הכלים ולמבקר הספרות, אני מגיבה שרק במקרה גם שמי הוא סיגל ,ואינני מבקרת כיוון שאינני מכירה מספיק את תחום הביקורת, וחושבת שצריך לדעת לבקר נכון, או שלא לבקר בכלל כיוון שאני בראשית ובראשונה בעד שלא לפגוע או חלילה לגרום נזק לאחר.
יחד עם זאת, מוצאת שנעים לי לקרוא את תגובותיכם. מבין שלל תגובות המגיבים האנונימיים, יש בכם משהו שמהנה לקרוא, ומאפשר אפילו להשכיל.
לגבי הבלוגיה וההתכתבויות שיוצרות מעין פורום של תמיכה נפשית, אז חושבת שאנשים צריכים את זה לפעמים, וכמה נפלא להם שיש להם את זה. זה באמת כל כך משנה אם הכותב יעוף או יעלה קומה בכתיבה? חושבת שאם הכתיבה נעימה לו, אם חבריו מחבקים אותו, אם הבלוג משרת אותו בהתאם לצרכיו אזי אשריו וטוב לו. אנחנו המגיבים שאינם שייכים לקבוצת החברים יכולים להתחבר לכאן או שלא, לא חושבת שזו בעיה של בעל הבלוג, ובטח שאין לו בעיה עם זה שלא נקרא שיר שכתב.
שלום סיגל
תודה על המחמאות.
הרשי לי להסביר לך: חלק גדול מהכותבים כאן (כך אני מניח) מתייחסים לכתיבתם ככתיבה אומנותית להבדיל מזו הטרפויטית, לכן מחמאות בסגנון "אוהבים אותך יוסי" או "יצירה נפלאה" כשאין לכך בסיס בכתובים וכל מטרתם להתייחס למצוקה שהיוצר הביע ביצירתו צריכה להעליב את היוצר הרציני מפני שאין התייחסות אמיתית למה שכתוב על המסך.
לכן, אם המטרה של הכותבים היא לפרוק את אשר על ליבם והם זקוקים ללהקת מעודדות אז "אוהבים אותך יוסי" -זה בסדר. אך אם הם רוצים להתפתח בתור יוצרים מחמאות כאלו הן בבחינת קלוריות ריקות.
שלום נחבא,
בשבילם אתה זר שמבקר, התגובה הטבעית שלהם תהיה : "מי אתה בכלל?", חושבת שלפני שבלוגר יקבל ביקורת הוא צריך להעריך את האדם המבקר אותו ופתוח לדבריו. לא יתכן שבקורת שמגיעה מכל מי שמתחשק לו לבקר תהיה משהו שאדם שכותב יתייחס אליו ברצינות, אם יגיבו לשיר הזה שלושים מבקרים אנונימיים וכל אחד יגיד לכותב משהו אחר, הכותב עלול לאבד את הקול של עצמו, שלא לדבר על הביטחון, אז אני מבינה את מי שלא מוכן שיכנסו אליו ויתחילו לערוך אותו או לחוות עליו דיעה. בבלוגים אני מגיבה כמו אמא של טמפר בסיפור במבי שלימדה את בנה: "אם אין לך משהו טוב להגיד, אל תגיד בכלל" ולשאלה אם לא נגיד איך הוא ילמד? אענה שללמוד אפשר רק אחרי שבוחרים מורה ומחליטים ללמוד ממנו, בלוג זה סוג של בית ספר, אבל לא כזה שבעל בלוג פותח כדי ללמוד ממגיבים, לפחות לא שירה.
יקירתי,המבחן הוא פשוט:האם יש בהערות ממש? האם אימוצן המלא או החלקי יעלה את ערך הדבר? ביקשתי לפתוח דיאלוג ולקיימו בגבולות השירה ולא מעבר.וברגע שתראי שלי שלושים מבקרים,אפילו מבקרים בשיעור קרט,כשיעור מר מדלי,בכל רחבי הבלוגוספירה,אשתכנע.שנינו יודעים שאין,רק התלקקות הדדית שמותירה את הכותבים וכותביהם באותה ביצה סמיכה ודביקה.אני בטוח שלתפקיד אמירת דברים מחניפים ומגניבים,בלשון הינוקות,יש רבים שיקחו את מקומי.אין צורך בי.ומי אני בכלל?
ולי נראה, סיגל, שאם את בוחרת לך את "מבקר ספרות" למורה (צר אופקים ומקובע), בחרת בחירה עקומה. אבל זו רק דעתי, כמובן.
לשתי התגובות האחרונות מגיבה באחת:
חסרונו העיקרי של הבלוג לדידי, הוא, שיש מגיבים שיש להם נטיה להשתלט על בלוג וזה מעצבן את בעל הבלוג. אני היא המגיבה עם הנטיה הזו וסיגל בן יאיר היא בעלת הבלוג שאולי תיכף תמחק את כל ההתכתבות.
היום, אין לי חשק להגיב יותר בתגובות שגליוטינת האצבע של הבעלים מצויירת לי מעל למקלדת.
תודה על העצות והתגובות, לוקחת לתשומת ליבי וממשיכה להתכתב, אבל בתוך הראש.
אני האח הגדול מבחינה זו שאני לא צעיר לימים וגם אין לי שום כוונות אחרות חוץ מעניין השיר.לא את הכותרת צריך לסלק אלא את השימוש התכוף והמוגזם ב"אני".העבר את השירלגוף שלישי,מחק את המזונות זונות,(משום שהשימוש במילים האלה שחוק),ותראה בעצמך שהשיר צומח קומה,בעקבות האובייקטיביזציה של החוויה,ואין לי מצלמה,לא בחדרה של המשוררת ולא בשום מקום אחר.את העובדה שהשיר רק נולד וכבר פורסם,אני קורא בתוך השיר,לא מצלמה,אלא קריאה מן הסוג הרנטגני.השאלה היא מהו השיר הנכון,ואיך הוא צריך לדבר.ובאשר לאר וליתר,אני איני מחיל על עצמי אתחוקי הבלוגוספירה.אני בסך הכולעורך סקירה ובדיקה של מה שנכתב כשיר,בסיברפייס הקיברנטי.בחרתי בשירים כאן מעשרות רבות של אתרים,משום שפוטנציאל ההשתנות האפשרי שלהם לכיוון שירה של ממש הוא רב.
למבקר, אני קוראת את תגובותך ומוחאת לך כפיים, מצד אחד זאת באמת לא תגובה שאולי מתאימה לבלוגיות, ואולי זאת אחת הסיבות שאין לי צורך כאן בבלוג כי אני מעוניינת דווקא בתגובות כאלו כמו שלך (לעצמי) ולא משנה לי אם שירי יפה או לא יפה, חשוב לי לדעת אם יש בי יותר ממה שאני חושבת, חשוב לי לדעת את זה, ולא יכולה לדעת את זה מאנשים שמכירה כי בשבילם אני כמעט מושלמת. לכן… אשאל אותך אם תסכים שאמסור לך מייל ותגיב באופן כזה לשיריי? לי אין עניין בקשר האישי כלפי מי שאני, אלא באמת בתגובה מלמדת לשיריי, אודה לתגובתך.
שלום סיגל (לא מחברת השיר בפוסט)
אני מבין מאד את רצונך ב"קורא אובייקטיבי" שלא רואה לפניו את סיגל אלא את השיר. אבל על סמך מה את רוצה שאותו "מבקר ספרות" יהיה זה שיקבע ויעריך את עבודתך. האם התגובה הקצרה שהגיב והתואר שהכתיר את עצמו כבר הופכים אותו לגבייך כרב?
יתכן ו"מבקר הספרות" הוא אכן רב וגדול (דרך אגב, חיפשתי את "האני" בכמויות שהוא דורש להוריד ולא מצאתי, גם הצרוף זונות ומזונות לא מוכר לי, אבל מה אני מבין).
בקיצור ,לא כל מי שהוא אגרסיבי הוא מורה שירה טוב. מצד שני גם מההתלקקויות פה קשה ללמוד משהו. ולכן ,אם באמת חפצה את דעה של אדם שאת מעריכה ,פני אל אחד המשוררים (החיים) שאת מכבדת. שלחי מבחר משירייך ,אפילו הציעי כסף תמורת חוות דעת מנומקת.
או דרך אחרת: שלחי את פרות יצירתך לכתבי העת הספרותיים וראי את יחסם לכתיבתך.
והיי מוכנה לקבל את התשובה.
לנחבא, סתם, לרגע התחשק לי שמישהו יגיד לי לחתוך פה להוריד שם לעשות כך ולעשות אחרת. קראתי את תגובתו של המבקר והרגשתי שגם אני רוצה תגובה כזו, כי אני לא אוהבת לשמוע שאומרים לי ששיר יפה, זה אומר שהוא נגמר, במקרה שהוא באמת יפה, או שפשוט יש לי חברים משוחדים שזה מה שבדרך כלל אני חושבת לעצמי. נפל עלי מן רגע של יאוש שבעצם לעולם לא אדע באמת מה הם שיריי ומתוך כך פניתי למבקר, כן אהבתי את הביקורת שלו, ולא בגלל שראיתי ששינוי בשירה של סיגל בן יאיר יביא לתוצאה טובה יותר (באמת שאין לי מושג בדברים האלה), אלא בגלל שזו תגובה שבשבילי היא מסוגלת להוציא שיר מקפאונו ולהחזיר אותו לתנועה, ומה שאני אוהבת בשיר זה את הפוטנציאל שלו להיות ריקוד.
אשמח,בתנאים הבאים:
איני לוקח כל תשלום בין בכסף בין בטובין אחרים שכן איני מורה לכתיבה יוצרת או כגון זה
מצד שני לא אחשוך את האמת,תהא אשר תהא,לפחות למיטב שיפוטי
שיהיו לפחות 6 שירים מתקופות שונות,עם תיארוך
באשר לשאר והיתר,הרשו לי,לפחות מבחינתי,לסיים את הדיון.צר לי שהפרתי את שלוות הבלוגוספירה,מחילה מכל מי שאולי נפגע,גם פגיעה אנונימית,פגיעה היא.
יופי, כמה נחמד ומתאים. לא מחפשת מי שילמד אותי או חברים שיגידו לי כמה נחמד, רוצה סתם לעשות נסיונות לפי דעה של האחר ולהניע שיר למקומות חדשים. אם אוהב את השינוי אשמור ואם לאו אז לפחות אשמח לדעת שניסיתי.
המייל שלי sigaloop@gmail.com
צור קשר ונמשיך משם.
:0)
בוקר טוב.אנחנו לא מכירים וא ני מתוודע לכתוב בפעם הראשונה.אני מקווה שתרשי לי,עלמתי,לחרוג מההתלקקות ההדדית
המאוסה המאפיינת את רוב התגובות (תתפלאי לשמוע מה רוב הכותבים חושבים באמת על הטקסטים שלך).כשרון,יכולת צירוף ועט קלה יש לך – התמודדות אמיתית עם השירה אין כאן.האמיני לי,השיר תובעני לא פחות מחברת החשמל,וכאן אין גרוש שיתן מזונות.השירה היא חב מתמיד והיא נושה לא פחות מזכרו של הגרוש הקר והמר.אנך מתמודדת בעוםהאמיתי של השירה,אלא בעולם
חסר המשקל של הבלוגוספירה.את מבייצת שירים קל מדיי,ומפרסמת בלא שיקול דעת או מחשבה,וזוכה לבונוסים בעולם הוירטואלי של הפ"ופ.אם זו כל הכוונה,אז סליחה,התערבותי אינה נחוצה.אבל אם יש לך עניין בעולם האמיתי של השירה,תתחילי לקרוא שירה והרבה,להתמודד עם אדריאן ריץ ועם דליה הרץ ועם משוררים אחרים,שימבורסקה למשל.בעולם הבלוגוספירה את אחת מרבים,בעולם השירה תהיי אחת ויחידה -כמובן אם תעברי את הסף.וזה לא פשוט.אם יש בך נכונות ורצינותאני מוכן להמשיך בדיון,אם לא – אז כל טוב לך ובהצלחה.דרך אגב,הכותרת,מבקר ספרות,איננה יומרה או ניסיון להעמיד פנים.
תודה על תגובתך. אשמח לשוחח/להתכתב עמך בכל נושא שעולה על דעתך ברגע שתזדהה או תצרף לחילופין מייל.
לא אוכל להזדהות בשלב זה,ושום דבר לא עולה על דעתי,עלמתי.נושא השיחה היחיד האפשרי כאן,לדידי,הוא השירה,או עצם
איפשור המעבר מעולם הבלווספרה אל עולמה
של הספרות שהוא מתגמל הרבה פחות ורציני הרבה יותר.תני לשיר לנוח,חודש,חודשים,לפני שאת לוקחתאותו ליד פעם שניה.שיר שעולה לך בקלות,קרעי לגזרים מיד.הוא החשוד ביותר בעולם.ועוד דבר,קראי עשרים שירים של אחרים (לא מעלם הבלוגוספרה),לפני שאת כותבת שיר אחד.המאבק שלך אינו מו המסך הריק,אלא עם השירה המקיפה את השיר שלך.וזה לא פשוט לגילוי או לעימות.כמוב,אםיש בדברם שלי כדי להטרידך,כתבי לי ואפסיק באורח מיידי את הדיון.אני לא טרול,למרות האנונימיות.
וסלקי את ה"אני" מן השירה שלך,התחילי
ישר בחשבון החשמל,בלי הזיהוי המיידי
של סיגל בן יאיר,ומחקי את השורות העוסקות בקשר בין מזונות לזונות,והשיר שלך צומח בעוד קומה.להמשיך?לחדול?תחליטי.
כפי שכתבתי. תודה על הצעותיך. אתה לא מכביד עלי או מטריד אותי בשום צורה, אני כבר מזמן מעבר לענייני עלבונות או אגו. אך לא אנהל בבלוג שלי שיחה עם דמות אנונימית, טרול או לא טרול. אתה מוזמן לפנות אלי במייל פרטי נוכל להמשיך שם ועל אחת כמה וכמה תוכל באופן זה לשמור על אנונימיות או ליצור לך דרך המייל דמות פיקטיבית. שבוע נפלא.
סיגל, טוב שאת לא מתפתה להמשיך בדיאלוג עם "מבקר ספרות" אנונימי. יש משהו חשוד ולא ישר באנונימיות שלו
עצותיו של "מבקר ספרות" הן עצות זבל
תודה מיכל
תודה חני שמחתי להכירך.
היי סיגל
שיר חכם, בא מהפינה… אוהבת את הקרוקטיות…
להתראות טובה
תודה טובה יקרה.
היי סיגל,
שיר סרקסטי וחד כתער.
מאוד מתאר את הבירוקרטיה חסרת הרגש שיש לנו בעולם המודרני הזה.
חד וחלק!