או איך שקוראים למישור הגדול כותבת
בְּעֶצֶב נָסַעְתִי אֵלֶיךָ כל הַדֶרֶך
הַדִיסְק הַחוֹרֵק בַּטְרֶמְפּ נִיגֵן מִיסָת אַשְכָּבַה.
לְיָד נַתָנְיָה הִתְהַפְּכָה מְכוֹנִית כְּמוֹ חִיפּוּשִית עַל גַּבָּה. הִזְדָחַלְנוּ לְאָט
לְאָט, נִיסִיתִי לְדָמְיֵין אֶת פָּנֶיךָ. הַנַהָג לא זָכַר
אֶת שֵם הַמָלְחִין יָדוֹ גִישְשָה בָּאַפֵילָה בְּתָא הַכְּפָפוֹת.
מִבָּעַד לַחָלוֹן צְלָלי בְּרוֹשִים אוֹ הַר אֵינִי יוֹדָעַת מָה
נִקְרָש עַל חַנִיכָי
הַרֵי טַעָמוֹ הָיַה כל כַּך מָתוֹק.
סיגל, בהתחלה חשבתי לידה אחר כך מות ובסוף צמיחה.
האם לזה כיוונת או שזו רק אני
לידה ומוות נכון. ואולי כשאני חושבת על זה יש גם משהו בצמיחה. תודה יקירה. נתראה שוב בקרוב.
אני קורא את השיר כהרהורים בדרך ללווית אהוב ישן ,הנסיון לשחזר את הפנים החיים כבר לא צולח כל כך. אבל דווקא הטעמים של האהבה עדיין בפה.
בנות
בנים
אהבתי מאד
אז דום דום דום ואפילו לא ישנתי
מי שיכבה את זה יעלם בים
זיכרון מטושטש מתוק-מר. שיר יפהפה.
(וזיכרון אשר דוהה..)
תודה שירתי.
סיגל
הברושים פצעו אותי
בשירך המרגש
איריס יקרה
הברוש אכן מוטיב פוצע.
תודה.
סיגל, מי שתופסת טרמפ אל אהובה – המוות – ובדרך חורקת באוזניה מיסת אשכבה, הטעם המתוק שנקרש על חניכיה סביר שהוא טעם הדם
כך מרגיש אהוד, חברך לסדנאות השירה של מאיר ויזלטיר, כשהוא קורא את השיר
אני חושב ש יתכן ואהוד צודק והלייט מוטיב הוא הדם.
אהוד
שמחה לפגוש אותך שוב
ואכן קראת אותי ברגש רב.תודה.
יפה השיר סיגל
הלייטמוטיב עובר לאורך השיר כולו
מקשט אותו בצליל בצבע בטעם ובצל
תודה ריקי יקרה
אם היית בדרך למשהו שעלול היה להמית, והכל התהפך במקרה ויצאת בזחילה אך חייה, אני שמחה.
תודה לוסי
מוצא חן בעיניי מאוד השיר הזה.
המון תודה חני
סיגל,
עוד פנינה שלך.
בעצב קראתי את השיר.
התמהיל של הקושי והיופי, השזורים זה בזה, יוצר עונג. כבר כתבתי לא פעם כמה מתמיהה אותי שירה טובה, שמעבירה סיטואציה קשה (געגוע, אם קריאתי הפרשנית קולעת, לאדם שהיה ואיננו בשל נסיבות טראגיות) ביופי לירי.
וחיתוך השורות שלך מצוין כתמיד.
כמו כאן:
נִיסִיתִי לְדָמְיֵין אֶת פָּנֶיךָ. הַנַהָג לא זָכַר
אֶת שֵם הַמָלְחִין…
הו, ס.ב.י. שלי, משוררת הבית שלי.
🙂
ש"מ הפקות סי יו סון און פרנקל סטריט.
תודה לוב יו טו.
סיגל,איזה מזל שזה לא קרה בטרמפ ההוא שנסעת אתי, אחרת לא הייתי זוכה לקרוא שיר כל כך חזק המקריש חניכיים.
מוות-געגוע- כן, האם גם לידה?
אולי בטרמפ הבא אדע
כואב ומתוק (וחכם) גם השיר.
רק השם היה לי קצת אינטלקטואלי מדי – משך אותי לחפש ולגלות מהו הלייטמוטיב, ולא התחשק לי כל כך… 🙂