דילן תומס
אֶל תוֹך הלילה-טוֹב ההוּא בְּרוֹך אַל תעבוֹר
אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה-טוֹב ההוּא בְּרֹךְ אַל תַּעֲבֹר,
זִקְנָה צְרִיכָה לִבְעֹר וּלְהִשְׁתוֹלֵל עִם תֹּם הַיּוֹם;
זְעַק, זְעַק כְּנֶגֶד מוֹת הָאוֹר.
אֶל תוֹך הלילה-טוֹב ההוּא בְּרוֹך אַל תעבוֹר
אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה-טוֹב ההוּא בְּרֹךְ אַל תַּעֲבֹר,
זִקְנָה צְרִיכָה לִבְעֹר וּלְהִשְׁתוֹלֵל עִם תֹּם הַיּוֹם;
זְעַק, זְעַק כְּנֶגֶד מוֹת הָאוֹר.
חָכָם, אֲשֶׁר בְּבוֹא יוֹמוֹ יֵדַע: אֱמֶת בַּשְּׁחוֹר,
כִּי מִלּוֹתָיו לֹא הִתְלַקְחוּ לִשְּׁבִיל-בָּרָק, גַּם הוּא
אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה-טוֹב ההוּא בְּרֹךְ אַל יַעֲבֹר.
הָאִישׁ הַטּוֹב, עִם שֹׁךְ הַגַּל הָאַחֲרוֹן יִזְכֹּר
אֵיך מַעֲשָׂיו, שְׁבִירִים וְזוֹהרִים יכְלוּ לִרְקֹד,
יִזְעַק, יִזְעַק כְּנֶגֶד מוֹת הָאוֹר.
פֶּרֶא אָדָם, שֶׁשֶּׁמֶש שָׁר וְצָד בִּמְעוּפָהּ,
וּמְאֻחָר גִּלָּה כִּי אַךְ סָפַד לָהּ בְּדַרְכָּהּ,
אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה-טוֹב ההוּא בְּרֹךְ אַל יַעֲבֹר.
רוֹאֶה שְׁחוֹרוֹת, חוֹזֶה בְּזֹהַר מְסַנְוֵר עַל שְׂפַת הַבּוֹר
גַּם עֵין עִוֵּר תּוּכל לִבְעֹר, שְׂמֵחָה, כְּמוֹ מֶטֶאוֹר,
יִזְעַק, יִזְעַק כְּנֶגֶד מוֹת הָאוֹר.
וְאַתָּה אָבִי, שָׁם עַל הרֶכֶס הֵעָצוּב נִצָב,
קַלֵּל, בָּרֵךְ אוֹתִי בִּדְּמעוֹת פֶּרֶא עַכְשָׁו.
אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה-טוֹב ההוּא בְּרֹךְ אַל תַּעֲבֹר.
זְעַק, זְעַק כְּנֶגֶד מוֹת הָאוֹר.
קַלֵּל, בָּרֵךְ אוֹתִי בִּדְּמעוֹת פֶּרֶא עַכְשָׁו.
אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה-טוֹב ההוּא בְּרֹךְ אַל תַּעֲבֹר.
זְעַק, זְעַק כְּנֶגֶד מוֹת הָאוֹר.
תירגמה מאנגלית יעל גלוברמן
* "מאזנים", אוגוסט 1998 , "הארץ" 20/2/2004
תרגום יפהפה, והבחירות מה לשמור ומה להשמיט חכמות מאוד בעיניי.
ובקשה: נקדי נא את הכותרת! (שלא ייצא לנו בָּרוּךְ אפילו לשבריר היסוס)
הי אמיר,
גרשתי את בָּרוּך. תודה
כיף לראות את הכתב שלך, התגעגעתי
הדבר היחידי שהשמטתי היה המפרץ הירוק, אם אני זוכרת נכון, נכון?
היעל
עוקב, אבל לא היה לי מה לומר…
לגבי ההשמטות – לא, יש עוד אבל הן ברמה של יצירה נכונה של שיר עברי מהאנגלית. ההשמטות הן בקטן (למשל "רואה שחורות" במקום "זקנים רואי שחורות" אם אני זוכר נכון. כאלה). את המפרץ הירוק את אולי זוכרת כי הוא באמת אבדה קטנה.
כן, המפרץ הירוק הרג אותי. זו באמת אבדה, כפי שאתה כותב — הרגשתי שאיבדתי כרטיס טיסה שכבר היה לי לחודשיים בהוואי.
יש לי גירסאות שבהן המפרץ קיים, אבל אז נפל ה"שבירים" או – וזה היה לא רע – בשוך הגל האחרון.
נתת לי רעיון : מפרסמת את המקור בפוסט נפרד
אי אפשר הכל… וטוב לדעת שהוואי עדיין כן מחכה לך. אציצה באנגלית.
כשאני רואנ תרגום כזה אני חושבת כמה שזה מסובך.
איך את מצליחה לשמור על הנשמה של זה, על העושר. נהנתי להחכים
להתראות טובה
תודה יקירתי. נורא אוהבת לתרגם, זה הרבה יותר קל מלכתוב (משהו ששווה לפרסם אותו אחר כך בספר…) וגם – מודה – מרגישה קצת פחות אגומאניקית, לא יושבת כל היום עם הגב לחלון ומתעסקת בחומרים שלי
מאזן אותי קצת. (רק קצת)
יעל,מה תירגמת עד כה? האם את מתלבשת על משורר מסויים או קופצת בין משוכות משוררים?
די הרבה. עתיקים כמו סויינבורן ובלייק, ותיקים כמו ייטס ואודן, מעתיקים (את הנשימה) כמו רוברט לוואל, טד יוּז, סילביה פלאת", ומשוררים שכותבים כיום הארה"ב ובאירופה כמו דרק וולקוט, שיימוס היני, צ"רלס סימיק, אורסולה פאנתורפ", לואיז גלוק… ויש עוד המון.
השנה יצא לאור מבחר משירי סטיבן ספנדר (קשב) ובשנה הבאה, אני מקווה, ספר שאני עובדת עליו כבר שנתיים משיריה של אן סקסטון המופרעת. מכירה?
כן מכירה,
אפרסם פוסט עם שיר שלה בקרוב, זה רעיון לא רע. נראה לי שהשירים שלה ידברו אל הרבה אנשים.
זאת דוגמא טובה לכך שמשורר שיודע היטב שפה שניה ברמת שפת אם מסוגל לתרגם שירה בצורה מעוררת פליאה ויופי ואז המונח "הרע במיעוטו" של קריאת תרגום ולא מקור מתבטל.
כמעט מתבטל. את יודעת מה אמר המשורר החכם רוברט פרוסט –
Poetry is what gets lost in translation
…
מכירה את זה גם מהצד השני – כשמתרגמים שירים שלי. כשזה גרמנית, סלובקית או גאלית (!) אני פשוט שמחה, אבל כשזה לאנגלית – אני כמעט תמיד סובלת… עד שמתרגלת לתוצאה
השיר האנגלי נפלא. כל מילה כואבת. אני לא מבינה בתרגומים. התרגום שלך הוא שיר נפלא בעברית, עם איכויות דומות, זהות ושונות. תודה שהבאת את זה. כשאהיה בת 80 אתלה את שתי הגרסאות בחדרי. צוואת זקנים.
תודה מיכל. רק תשיגי איזה נכד שיוכל להניף את הפטיש..
אכן ממחקרים אחרונים הוכח שהתאים האפורים אינם מתים כל כך מהר ויכולים להתחדש אם יופעלו כראוי גם בגיל השלישי. הצרה היא שכל הזמן חשבו כולם שהשקיעה הגופנית והשכלית הן עובדה. הווה אומר צודק הדילן ! צדק ואסור להיכנע . במיוחד שהרפואה מאריכה חיי אדם. עכשיו רק נותר להילחם בדעות הקדומות , בעייפות המוקדמת, בויתור. לא בטוחה שאפשר למשוך את מי שלא חפץ . לכן "אל נא" ותו לא . לפחות אנחנו?…
הי מירי, כיף שקפצת (מחממת מים לקפה)
האינטרפטציה שלך מעניינת! בדרך כלל קוראים את השיר כאילו תומס אומר לאביו — אל תמות. לפחות אל תסכים בקלות כזאת למות. את מכניסה פה את האפשרות של – אל תכנע לזיקנה…
זה מתאים עכשיו, בזמננו, כשיש אפשרות להלחם בתופעות הזיקנה (עד גבול מסויים)
אני חושבת שזו אפשרות קריאה נוספת לתקופה שלנו. ושיר כזה – ראוי שיחיה מאות שנים ורק יוסיף ויקבל משמעויות. תודה. בשם דילן ואבאש"לו.