לוליינית, נֹגה אוֹלמרט, ספר שירים חדש בהוצאת עמדה, שירים מתוכו ודברים עליו

לוליינית, נֹגה אוֹלמרט, ספר שירים חדש בהוצאת עמדה, שירים מתוכו ודברים עליו

 

דברים על "לוליינית" של אלי הירש: משורר, מבקר ועורך הספר:

 

אם נְדַמֶּה את הטרשת הנפוצה לחבל דק שנמתח בין פסגות, המשוררת נֹגה אוֹלמרט פוסעת ואפילו רוקדת עליו כמו לוליינית פלאים. זה אתגר סבוך של שיווי משקל, לא רק בין המחלה לבין דבֵקות בחיים ובשירה, אלא גם בין כנות שאין לה קץ – יכולת יוצאת דופן לתאר את רגעי הייאוש בכל חֶשכתם, את המפלות ומפחי הנפש, את תחושות התלות, חוסר האונים, הבושה – לבין נכונות מתמדת למצוא תקווה ולתור אחר המילים הכי צלולות ומדויקות כדי להאיר בהן את האפֵלה. מתוך שיווי המשקל הזה מתהווה שירתה רבת היופי של אוֹלמרט, שיש בה כאב נוקב לצד כוח יצירה בלתי נדלה.

 

אוֹלמרט לא מכחישה את המחלה אפילו לרגע, אבל מגייסת את כל כשרונה ואומץ ליבה כדי לתת לה קונטרה. היא מוכנה לנסוע עד קרלה שבהודו כדי למצוא הקלה, מתמסרת בכל ליבה לזיכרונות ילדוּת רחוקים כדי להעניק למאבקיה הֶקשר שיש בו עומק ושמחה, וכותבת שירים כאובים במיוחד על אימהותה לבנותיה בצל המחלה. מרתקים לא פחות השירים שכתבה בעקבות שבעה באוקטובר. גם בהם חותרת שירתהּ לשיווי משקל מיוחד במינו, בין נקודת המבט של משוררת שנאבקת על עצם החירות להניע את גופה כרצונהּ, לבין שיקוף קורע לב של האסון הגדול שמקיף את כולנו.

 

 

שמונה שירים מתוך ספר השירה "לוליינית" של נֹגה אוֹלמרט:

 

ספרי שזרחת שמש

 

סַפְּרִי שֶׁזָּרַחְתְּ שֶׁמֶשׁ

עַל שָׁמַיִם שֶׁהֵגֵנּוּ

סַפְּרִי עֲנָנִים שֶׁנָּגַעְתְּ

בְּדַרְכֵּךְ לַחֲלוֹמוֹת

סַפְּרִי קֶשֶׁת שֶׁנִּתְלֵית בָּהּ

סַפְּרִי תִּקְרוֹת זְּכוּכִית

שֶׁנִּתַּצְתְּ

 

סַפְּרִי עַל הַיּוֹם שֶׁנִּקְצְצוּ בּוֹ

כְּנָפַיִךְ. סַפְּרִי עַל בְּגִידָה.

סַפְּרִי עַל רַגְלַיִם רוֹעֲדוֹת.

סַפְּרִי יָדַיִם לֹא נִשְׁמָעוֹת.

הַשְׁפָּלָה, בּוּשָׁה. בּוּשָׁה.

 

סַפְּרִי עַל נִסְיוֹנוֹת

רִפּוּי שֶׁכָּשְׁלוּ. סַפְּרִי

עַל יַלְדוֹתַיִךְ הַמִּתְרַחֲקוֹת.

סַפְּרִי כַּמָּה אַתְּ מִתְגַּעְגַּעַת

לְנֹגַה שֶׁהָיִית. סַפְּרִי אֵיךְ

בְּכָל זֹאת אַתְּ עָפָה.

אַתְּ עָפָה

וְאַתְּ כְּלוּאָה.

 

 

חסידה

 

רָצִיתִי לְסַפֵּר לָכֶם

שֶׁאֶת הַשִּׁירִים שֶׁלִּי

מְבִיאָה הַחֲסִידָה, צִפּוֹר

לְבָנָה וּזְקוּפָה עִם מִצְבּוֹר

שֶׁל נַצְנַצִּים, שֶׁיִּהְיֶה לָכֶם

שָׂמֵחַ וְצִבְעוֹנִי.

 

אֲבָל אַתֶּם

לֹא יְלָדִים וַאֲנִי לֹא

שַׁקְּרָנִית. וְהַמִּפְלֶצֶת

בַּפִּנָּה כְּבָר מִתְפַּקַּעַת

מִצְּחוֹק אָפֹר.

 

 

רפאים

 

שִׁכּוֹרָה וּסְעוּרָה חָזַרְתִּי אֵלַיִךְ, הַמִּלָּה,

שֶׁתַּעַטְפִי, תְּחַבְּקִי, תָּגֵנִּי עָלַי,

תִּתְּנִי לִי מָקוֹם וּמִפְלָט כִּי

אֵינֶנִּי יְכוֹלָה עוֹד, אֵינֶנִּי יְכוֹלָה.

 

הַלֵּילוֹת אֲפֵלִים וַאֲנִי עֲיֵפָה, עֲיֵפָה

מִלִּחְיוֹת, לִחְיוֹת כְּמוֹ פְּלִיטָה, כְּמוֹ

אִשָּׁה שֶׁשְּׁבוּיָה בְּגוּפָהּ, כְּמוֹ שְׁבוּיָה

 

כְּמִי שֶׁמְּחַכָּה לָאוֹר

לְאִגֶּרֶת מֵאָהוּב

לְמִלִּים שֶׁל דַּלְיָה

אוֹ יוֹנָה

 

אֲבָל רוּחַ הָרְפָאִים לֹא מַרְפָּה

 

 

מצבי חירום

 

הַנְּפִילָה הַמַּבְעִיתָה שָׁעָה

לִפְנֵי בַּת הַמִּצְוָה שֶׁל לוּנָה.

הַלַּיְלָה שֶׁבּוֹ הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁסּוֹף

הָעוֹלָם הִגִּיעַ וְלֹא יָכֹלְתִּי

לִנְשֹׁם בְּלִי לִכְתֹּב, בְּלִי לִכְתֹּב.

 

הַיּוֹם שֶׁבּוֹ לֹא נוֹתַר לִי כֹּחַ בַּגּוּף

וְלֹא הֵבַנְתִּי בְּשְׁבִיל מָה לְהַמְשִׁיךְ,

כְּשֶׁחָשַׁבְתִּי אִם לִקְפֹּץ מִגַּגּוֹת

אוֹ לִבְלֹעַ כַּדּוּרִים, וְאֵיזֶה מַזָּל

שֶׁהַשִּׁירָה מְלַוָּה אוֹתִי וְשׁוֹמֶרֶת עָלַי.

 

אֲנִי מְשׁוֹרֶרֶת שֶׁל מַצְּבֵי

חֵרוּם. אֵיזֶה

מַזָּל.

 

 

מה רציתי ומה עשיתי

 

רָצִיתִי לָלֶכֶת לְקָפֶה

יָד בְּיָד עִם רוֹנִי,

לְטַיֵּל עִם הַמִּשְׁפָּחָה בְּמִדְבַּר

יְהוּדָה, לְהָכִין בַּבֹּקֶר כָּרִיךְ לַבָּנוֹת.

 

בִּמְקוֹם

עָשִׂיתִי הַשְׁתָּלַת תָּאֵי גֶּזַע

גִּלַּחְתִּי אֶת הָרֹאשׁ

הִתְפַּלַּלְתִּי לֵאלֹהֵי הַכִימוֹ.

 

הָיִיתִי מְאֻשְׁפֶּזֶת יוֹתֵר

מֵחָדְשַׁיִם בְּבֵית לֶוִינְשְׁטֵיין.

פָּגַשְׁתִּי אֲנָשִׁים בְּלִי רַגְלַיִם.

פָּגַשְׁתִּי אֲנָשִׁים בְּלִי יָדַיִם.

 

הִתְמַסַּרְתִּי בְּהֹדּוּ לְאָיוּרְוֶדָה.

תִּרְגַּלְתִּי יוֹגָה. אָמַרְתִּי נַמַּסְטֶה,

בּוּדְהָה, נַמַּסְטֶה.

 

הַזְּמַן עוֹבֵר.

הַטָּרֶשֶׁת לֹא.

הַזְּמַן שֶׁלִּי

עוֹבֵר.

 

 

אני באה הודו

 

אֲנִי יוֹצֵאת מֵהַחֹשֶׁךְ,

הוֹדֶפֶת רוּחוֹת רָעוֹת,

מִתְנַעֶרֶת מֵהַחֶרְפָּה,

מֵהַיָּגוֹן, מֵהַבּוּשָׁה,

מִמַּחְשָׁבוֹת רָעוֹת,

מִסִּיּוּטִים בַּלֵּילוֹת.

 

אֲנִי בָּאָה הֹדּוּ.

אֲנִי בָּאָה לִנְשֹׁם,

לַחְשֹׂף כֹּחוֹת חֲדָשִׁים,

לְגַלּוֹת אֶת פִּלְאֵי הַגּוּף,

מַשְׁאִירָה מֵאָחוֹר מְדִינָה

מְדַמֶּמֶת, רוּחוֹת מִלְחָמָה

מְנַשְּׁבוֹת, שְׁתֵּי בָּנוֹת מִתְבַּגְּרוֹת,

אִמָּא שֶׁבְּטוּחָה שֶׁהֹדּוּ הִיא

לֹא יוֹתֵר מִמְּדִינַת עוֹלָם שְׁלִישִׁי

מְלֻכְלֶכֶת וְעוֹד כַּמָּה אֲנָשִׁים

שֶׁחוֹשְׁבִים שֶׁאֲנִי פָּשׁוּט

מְשֻׁגַּעַת.

הֹדּוּ אֲנִי בָּאָה.

 

 

קוף אחרי אקמול

 

אֲנִי בְּהֹדּוּ, שׁוֹכֶבֶת

בַּחֶדֶר, חֲצִי יְשֵׁנָה.

אַרְבָּעָה קוֹפִים

נִכְנָסִים. הֵם

מַבִּיטִים בִּי

וַאֲנִי בָּהֶם.

הֵם קוֹפְצִים עַל הַסַּפָּה,

עַל הַכֻּרְסָה, עַל הַשֻּׁלְחָן,

אֲנִי צוֹעֶקֶת, דּוֹפֶקֶת

עַל הַקִּיר, מִתְרוֹמֶמֶת,

מְנִיפָה יָדַיִם. שְׁלֹשָׁה

בּוֹרְחִים, קוֹפִיף אֶחָד

חוֹטֵף קֻפְסַת אָקָמוֹל

וּמִצְטָרֵף לַחֲבֵרָיו.

 

וְאוּלַי זֹאת בִּכְלָל הֲזָיָה

 

 

קוץ בתחת

 

הִצְטַלַּמְתִּי וְחִבַּקְתִּי וְנִפְרַדְתִּי,

בְּטוּחָה שֶׁכֻּלָּם שְׂמֵחִים: הֲרֵי

הָיִיתִי קוֹץ בַּתַּחַת וְהִנֵּה אֲנִי

עוֹזֶבֶת אַחֲרֵי שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים.

 

נֹגַה עָפָה מֵהַקַּלְנוֹעִית –

צָרִיךְ לְאַרְגֵּן לָהּ כִּסֵּא גַּלְגַּלִּים.

צָרִיךְ לָקַחַת אוֹתָהּ לַחֲדַר טִפּוּלִים.

מִי יָבִיא אֶת נֹגַה לַיּוֹגָה?

מִי יִקַּח אֶת נֹגַה לַאֲרוּחַת צָהֳרַיִם?

מִי יָבִיא לָהּ אֲרוּחַת עֶרֶב?

נֹגַה חוֹלָה. מִי יִדְאַג לָהּ לִתְרוּפָה?

הָיִיתִי קוֹץ בַּתַּחַת.

 

טֶקֶס פּוּגָ'ה לִכְבוֹדִי, בְּחַדְרִי, בְּהַפְתָּעָה.

שְׁנֵים עָשָׂר אִישׁ בְּמַעְגָּל שָׁרוּ מַנְטְרוֹת לְצִדִּי.

הַלְוַאי שֶׁכֻּלָּם יַרְגִּישׁוּ טוֹב, יָחוּשׁוּ סִפּוּק

וְשִׂמְחָה. יִהְיֶה שָׁלוֹם, תִּהְיֶה בְּרָכָה. הַלְוַאי

הַלְוַאי יִהְיֶה שָׁלוֹם (הָיְתָה מִלְחָמָה).

 

וְהַקּוֹל מְרַפֵּא וְנִשְׁפָּךְ

וּמְנַחֵם.

אֲנִי רוֹעֶדֶת מִשִּׂמְחָה.

 

וּכְשֶׁעָזַבְתִּי עָמְדוּ סָבִיב

עַד שֶׁהַמּוֹנִית נָסְעָה

וְאָז שִׁחְרַרְתִּי דִּמְעָה.

 

 

דברים על "לוליינית" של רן יגיל: מבקר, סופר, עורך ומו"ל הספר:

 

במרכז ספר השירה החדש של נֹגה אולמרט "לוליינית", מצויה המחלה הכרונית הקשה שאיתה היא מתמודדת ולא אומרת נואש. יתר על כן, במרכז הספר עומד הרצון העז לחיים תוך תשוקה של המשוררת להתמיד ביֵשותה כאישה חושבת, יצירתית ומשוררת, תוך שהיא פוגשת אנשים טובים באמצע הדרך מן הארץ ומן העולם.

 

השירה בכלל ושירת נתן אלתרמן בפרט נתנה לאולמרט רוח גבּית בעיתות קשות ובעיקר השורות האלמוֹתיות של המשורר המובאות במוטו אשר מקועקעות אפילו על גופה של המשוררת: "הָעֵצִים שֶׁעָלוּ מִן הַטַּל / נוֹצְצִים כִּזְכוּכִית וּמַתֶּכֶת. / לְהַבִּיט לֹא אֶחְדַּל וְלִנְשֹׁם לֹא אֶחְדַּל / וְאָמוּת וְאוֹסִיף לָלֶכֶת" (בדרך הגדולה).

 

גם אולמרט כמו אלתרמן ביקשה בכל מאודה להוסיף ללכת בדרך הגדולה. לכן מן הראוי ואף מתבקש כי השורות הללו ישמשו מוטו לספרה, כי גם היא אינה חדלה להביט ביש, בנוף, אינה חדלה לנשום ומוסיפה ללכת אף על פי כן ולמרות הכול.

 

פרטים על המשוררת:

 

נֹגה אוֹלמרט היא משוררת ישראלית ילידת גואטמלה, לשעבר אחות פסיכיאטרית, עיתונאית ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות", בעלת תואר ראשון במזרחנות, היסטוריה וספרות עברית, וכן תואר שני בסיעוד קליני. נשואה לרוני ואם לסול ולונה. ספר שיריה הראשון "צ'פינה" (ארגמן מיטב) ראה אור בשנת 2022; ספרה השני "בתמונה לא רואים" (עמדה) ראה אור בשנת 2024 בעריכת הסופר והמשורר יחזקאל רחמים. "לוליינית" הוא ספר שיריה השלישי.

 

פרטים על הספר:

 

לוליינית, נֹגה אוֹלמרט, עורך: אלי הירש, ניקוד: יצחק רפפורט, איור עטיפה, אורית נבו, עימוד ועיצוב עטיפה: יגאל ארקין, שלמי תודה למשורר ולסופר צדוק עלון על העזרה בהפקת הספר, עמדה, 101 עמודים, 72 שקלים