מבעד לעצב השקוף / יעל רן / ביקורת ועוד איך תהיה

מבעד לעצב השקוף / יעל רן / ביקורת ועוד איך תהיה…

יעל רן, שהבשילה כמשוררת בערבי ספרות והייתה בקשר פואטי עם המשורר המקורי ועז המבע ניקולא יוזגוף-אורבך המנוח, מוציאה כעת ספר ביכורים מוצלח ויפה תחת השם "מבעד לעצב השקוף". קל מייד לזהות כי הדוברת בשירים מתמודדת עם מחלה כרונית והעורכת של הספר הזה, המשוררת ענת לוין, כותבת זאת במפורש בצדק בגב הספר. במקרה של רן המחלה נקראת פיברומיאלגיה – דאֶבֶת השרירים, אחת המחלות שאין לה יחסי ציבור טובים כי פעמים רבות אינה נראית כלפי חוץ והחולה נתפס בעיני הציבור והמערכת כמתחלֶה. אין ספק שעל זה, על זוגיות והתבגרות מאוחרת של אישה, כותבת המשוררת בספר זה ויש לה גם איזשהו צד חזותי של החצנת הגוף באשר הוא בשירים. בגוף היא מבינה, אם לעשות פרפראזה על הנובלה הידועה של דויד גרוסמן.

אבל שאלתי את עצמי ביני לביני הן כקורא והן כמבקר, מה עוד יש כאן, מפני שהרגשתי שיש כאן בשירה האישית והחשופה הזאת ערך מוסף מקורי. ובכן לצד שירים ליריים קריסטליים החושפים אומץ ונועזות מסוגים שונים, יש כאן מחזורים סיפוריים בשיר בלשון חסכנית ופרוזאית, למשל על הליכה לוועדת רפואה של ביטוח לאומי, המחזור "כתוב בעיניכם", המהדהד בכותרתו את הקומדיה השייקספירית הנודעת "כטוב בעיניכם", משם לקוחה הפראזה "כל העולם במה"; או המחזור המצוין, אולי השיר הארוך הטוב ביותר בספר זה הנקרא "בסדנה", המתאר באופן חודרני ואותנטי הליכה לסדנת כאבים.

הרהרתי ביני לביני אם לצטט את כל המחזור כי הוא קצת ארוך, והחלטתי כן, זה שווה, אז הנה "בסדנה": "1. שאלונֵי 'מיפוי עצמי של מצב הכאב' / מפוזרים על גבי כיסאות ריקים. / אנו מתכנסות אט אט, / קבוצת נשים / מרוכזות מאוד. 2. סבב היכרות: / מולי יושבת ר', זהובת שיער. / עיניה עצומות / גם בשעה שהיא מדברת. 3. יותר מאשר על ר' / אני מרחמת על החדשה, / שאובחנה לפני מספר חודשים. / בסיום דבריה / היא מפריחה את שאלת / 'מתי זה יעבור?' // כולן שותקות. 4. ההומור של ת' / שחור כמו הביבים. / לא פלא – / עם כאלו מכאובים, / הוא הנשק האחרון / אל מול גזר הדין. 5. 'אל לנו לחבק את הכאב, / הוא לא חבר' / אומרת ק, שכֶנתי / למעגל הכיסאות. / היא זקנת השבט / ויכולה ללמד / את המנחות. 6. המנחה אומרת: / להרגיש להרגיש להרגיש / היכן שכואב, באיזו שפה / הגוף מדבר, להזיז ולנוע / להתמקד, לא לברוח / לצלול לעומק הפחד / להעמיק בראייה פתוחה / בכל מבואה שחורה / חבויה גם הֶארה. 7. אנחנו חולקות / את אותה המחלה / אבל הייסורים – / קוד אישי לַכַּספת. 8. כרטיסיות עבר-הווה-עתיד / מונחות על השולחן. / יש לקום ולבחור / להתאים כרטיס לִזמנים / לחבֵּר איורים לקווים אישיים / לפרוץ מחסומים. // רק הכאב / תמונה שנותרת / בצבעים לא משתנים. 9. בחברת הנשים / הסוחבות / חֶשכת כאב, / נקוות הדמעות / במורד. 10. קול חריקת כיסא / כרעש לב / נשבר. 11. היום היה תורי להיות / גברת בֶּרֶז / אז פתחתי אותו על הקרים / וזלגתי כמו גשם. / קדרו פניי מאוד / בשטף הדברים, / עד שיצרתן בי קשת. 12. אני מאבדת את עצמי / בִּדרכים שאינן מובילות / לשומקום. 13. תני לָרגליים לצעוד / הַרגישי את התנועות / מַקדי את כל כוחך בָּאצבעות / אל תיתני לַמחשבות למעוד".

אך גם בתחום השיר הלירי רן איננה קוטלת קנים באגם. רְאו למשל את השיר הבא העוסק, איך לא, באיברי הגוף, אבל באיבר מקורי ביותר שבדרך כלל אין משוררים עליו "העפעפיים": "העפעפיים שלי נפוחים. / בעיקר השמאלי, / צידו של הלב. // ראיתי יותר מִמה / שרציתי לראות, / אז הגוף דיבר / את שהנפש שתקה, // והעיניים נִלאו / מכּובד ידיעתן". רגיש ביותר; או למשל השיר היפה הבא על הנשמה הנקרא: "אז ככה זה עובד": "הנשמה משחירה את הבשר / כמו סיגריות את הריאות, / אני מתקצרת מיום ליום / מתדפקת על דלתות / רופאים, שמעולם לא חשבו / לרשום לי חיבוק. / רק אבחנות על אבחנות / ואין פתרונות, / חלונות הנשמה / מאדימים, / סגורים מדמעות // ואין איש פותח". לא קל לכתוב שיר אותנטי על הנשמה. זה שכאן מדכא, אבל חזק. מתחשק לך לומר לדוברת בשיר הזה, הייתי רוצה להכיר לך את גוטפריד וילהלם לייבניץ, הפילוסוף שקבע כי "זהו הטוב ביותר מבין כל העולמות האפשריים" ויחידוֹת המונאדות שלו שאין להן חלונות כי הן שלמות. כיוון שזאת משוררת של גוף, יש כאן גם שירי תשוקה ומין עוצמתיים וכנים בניסיון החזק שלה לכתוב על הפער שבין אהבה לתשוקת בשרים, למשל, בשיר הקצרצר הבועט "בא לי לשלוח אותך לאלף עזאזאל": "כשאני מקללת, / נזהרת מלומר, / תזדיין. // אם כבר, / תעשה ביד / ורק / עליי". אוהו, לא הייתם רוצים להסתבך עם המשוררת הזאת.

לספר שלושה שערים: "מיפוי מצב הכאב", "במקום הזה כבר הייתי" ו"אנחת שבר סדורה". אני סבור שהשער השני הוא הבטן הרכה שלו. יש בו לטעמי יותר מדי שירים ואפשר היה לדלל. השער השני חלש יותר ומחסני מן השניים החובקים אותו, ועם זאת גם בו תמצאו שירים טובים ורגישים מאוד, חודרים ובעטניים. שום דבר לא יכול באמת לקלקל את שמחת ספר הביכורים הכֵּן הזה, הווידויי והאישי. הנה לסיום שיר מן השער השלישי "אנחת שבר סדורה" הנקרא "רְאיות" ומופיע גם על גב העטיפה: "חלקֵי עור על מקשֵׁי מקלדת. / גלגל שערות מרקד על רצפה. / עיפרון מכורסם בקצהו השמאלי. / תריס משתהה בחצי התורן. / דפים פזורים על שולחן – // רְאיות / לשרטוט קלסתרון העצב". איזה יופי של שיר. יש לנו כאן מנייה, קטלוג של מה שנותר מבת חווה עם בוא הכאב והעצב. דברים אורגניים: חלקי עור, גלגל שערות, לצד חפצים נלווים שיוצרים יחד סינקדוכה גדולה על פני השיר, חלקים האמורים להעיד כאלפי עדים על השלֵם, השלֵמָה במקרה הזה, שיש בה עצב וכאב, התריס בחצי התורן; אבל לא רק, הדפים, מקשי המקלדת, שרטוט הקלסתרון, גם מרפררים במידה רבה להיבט הארס-פואטי, לכתיבה עצמה, שיש בה כאב ואף ריפוי. רק שבע שורות בלבד ובלי שום תיאור ממשי מילולי-ציורי של אישה, אך דיוקן פֶמיניני מושלם עולה לנגד עיניך של גברת.

מבעד לעצב השקוף, יעל רן, עורכת: ענת לוין, עורך אחראי: יוני דוד, ניקוד: יונתן גבריאל, עיצוב הדימוי לכריכה: טליה בר. פרדס – הוצאה לאור, 89 עמודים, 69 שקלים. הספר יצא לאור בסיוע קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, תל אביב, ובתמיכת משרד התרבות והספורט – מינהל התרבות

עטיפת הספר בהוצאת פרדס