ושוב לאה איני. הפעם במדורי "פייפר קאט" ב"אן-אר-ג'י". רק הטובים יבואו בשערים: http://www.nrg.co.il/online/47/ART1/973/421.html

  36.    אתמול הלכתי לטייל ברחוב ביאליק. אחרי "בית ראובן" ולפני "בית ביאליק" נעצרתי והבטתי אל מעבר לכביש. יש שם בית כנסת חסידי נטוש, שדלתותיו וחלונותיו הגדולים ירוקים, ועל השלט שמעל הדלת כתוב: "בית הכנסת של האדמו"ר מהוסיאטין זצ"ל". חציתי את הכביש וכבר התכוונתי להמשיך בדרכי, כשפתאום עלתה בי מחשבה לגבי בתים נטושים שפעם היו מלאי חיים.  לא להאמין ...

31.    "חנה, בני הסתבך פה עם העולם התחתון."    "מה?"    "מה שאת שומעת."    "אבל הוא מהנדס בניין. איך?"    "תאמיני לי, אפשר להסתבך. החברות הגדולות חושבות שהוא גנב מהם חומרי בניין ומכר לעולם התחתון."    "לשחורים?"    "כן, אלא למי? אחד מהם, אתמול, איים עליו עם אקדח באתר. הוא חזר הביתה מזיע כולו. זה לא להאמין מה ...

אני נותן כאן קישור לבלוג שלי, "ספרות עברית תהיה", שכולו מוקדש לרומן-יומן רשת שאני כותב בימים אלה, המבוסס על יומן אותנטי משנות השבעים של סבי, משה חורגל, שהיה שחקן בתיאטראות המטאטא והקאמרי. http://sivfrutit.blogspot.com/

הרביניסט האחרון (ג)   25.    בעצם, אני לא יודע בדיוק להגיד אם פרשתי או הופרשתי. מהטיסה, אני מתכוון. חשבתי שיתנו לי לסיים עוד שנה ואז ללכת. לפי הספר. אבל בבדיקת לב במאמץ התברר שיש לי קצת בעיות עם הפומפה ולא רצו לקחת איתי שום סיכון. אז לפני כשלוש שנים אמרתי שלום לציפורי הברזל האהובות שלי, ומשפחתי הקטנה וידידיי הספורים ...

ש. שלום * פֶּלֶא גְּמַע, לִבִּי, לִבִּי גְּמַע הַפֶּלֶא, יוֹם אֶל יוֹם יִשָּׂא, לֵיל עַל לֵיל לֹא יֵלֶא. פְּשֹׁט הַלְּבוּשׁ וּצְלֹל בָּרַחַשׁ וּבָרֶטֶט, כָּל מַגָּע – גִּלּוּי, כָּל דְּמוּת חָזוֹן שׁוֹתֶתֶת. אֹרַח לֵךְ, לִבִּי, לִבִּי לֵךְ הָאֹרַח, בּוֹ אָדָם הָאֵל, בּוֹ מָחוֹל הַכֹּרַח. בַּאֲשֶׁר תָּנוּד, בַּאֲשֶׁר תָּנוּחַ – נָח עִמְּךָ הַסּוֹד, נָד עִמְּךָ הָרוּחַ. זֶמֶר פְּצַח, לִבִּי, לִבִּי פְּצַח הַזֶּמֶר, ...

  סיפור של יום שבת     (מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ הַשֵּׁם, מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹתֶיךָ. אישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת. בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד. וְאַתָּה מָרוֹם לְעֹלָם הַשֵּׁם. כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ הַשֵּׁם כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ יִתְפָּרְדוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן , תהלים, צב, ו-י)   דנה בלגאנה     אבא ...

 הרביניסט האחרון (ב) 16.    מתוך מאה עשרים נותרו עשרה. המספרים אז היו קטנים ואיכותיים. צבא חכם, לא מפלצת. בסוף קורס טיס היינו מניין. טסנו על טהרת מטוסי הבוכנה. לא היו מטוסי סילון. עכשיו, בימים האחרונים, הגעגועים מתחילים לפקוד אותי. ככה, צביטה בלב. חסר לי הריגוש הזה שבשליטה על ציפור הברזל הענקית. אני חושב אולי לקנות אופנוע-כביש כבד. לפני שנים ...

קַל-דָּם – על הנובלה "איש וביתו נמחו" לסופר אשר ברש   "הוא ישב בכורסה, כנס את רגליו תחת הכיסא וכיבה את המנורה. רעש הים בא פתאום לתוך החדר. האור שבא מן החלון הספיק כדי להראות את הלהבים. הוא לקח אחד מהם. 'העיקר שלא אפול… אני רוצה שימצאוני יושב… את שארית רצוני אאמץ שאשאר יושב…".    "פתאום נעצר בפה פעור אחוז ...

על הפרוזה של הסופר שלמה ניצן   באחרונה הופיע קובץ שירים צנוע מהעיזבון "צמחתי להיות לפניך" של הסופר שלמה ניצן (1921-2006) בליווי פתח דבר אישי ומרגש של ידידו המשורר נתן זך. זך כותב: "ייתכן מאוד שרק בשנה האחרונה לחייו, כשחש שקצו מתקרב, כך אמר לי פעם, החליט להשאיר לנו צוואה זו בדמות קובץ השירים אותם כתב במהלך שנה אחת. שירים ...