רן יגיל סופר ועורך

      ברית עולם   1. זה התחיל ביום שישי בערב ב"קפה קליפורניה" בזכרון יעקב, שלוש דקות הליכה בדיוק מהבית של שרה אהרנסון, שרה גיבורת ניל"י. מלי, בעלת הקפה, הזמינה את כל החבר"ה לערב שירה בציבור. כולם שתו יין ואכלו גבינות. למרות החום, הייתה בריזה טובה על הטרסה ובשולחן המרובע, העמוס מכל טוב, ישבו מיכאל דדיאשווילי ואהובתו רעיה, עופר ...

  ענן הבַּלְשָׁן   ענן לימד בבית הספר העל-יסודי כעשרים וחמש שנה לשון עברית וספרות יפה. בשנה העשרים ושלוש להוראתו הוא חטף התמוטטות עצבים קלה בזמן טיול לגליל ואושפז בבית החולים, משם נלקח לביתו וחזר רק כעבור חודשיים ללמד פיעל פועל והתפעל דגש בעי"ן הפועל חוק ברזל ו"המתמיד" לחיים נחמן ביאליק.    שנה אחר כך, בלהט עצביו בחצר המשחקים, הוא ...

רואה וזוכרת ה-כול   על רומן אחד של יעל ישראל והערה על שתי סופרות אחרות   יופיו של הספר "רואות מכאן את כל העולם" (הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה, סדרת הכבשה השחורה, 1997) נעוץ ביכולת הזיכרון של המספרת, שזוכרת פרטים וניואנסים מן הילדות בתל אביב של שנות השבעים. זמן ומקום ספציפיים מאוד. הפרטים, המדויקים להפליא, עומדים על מקום התפר שבין הזיכרון ...

  2. "אנשים הם כמו צדפה/ הם קשים בחוץ/ הנה גע בקליפה,/ אם שלך חזקה/ לא יקרה דבר/ רק התנגשות/ איש מזה לא ימות.// עמוק בפנים אנשים כמו צדפה/ רכים, ענוגים,/ מי שנוגעים לו בַּתוך/ עלול להיפגע,/ אנשים שקולים קוראים לזה/ נקודת תורפה." (מתוך הפזמון "אנשים כמו צדפה", מבצעים להקת הפאנק "הכרבולות", סולנית "אני ואפסי").      "תיכנסי, תיכנסי," לחשתי ...

  אשתורת והתקשורת   על רומן אחד של לאה איני (וקצת על ספריה האחרים)        הרומן "אשתורת" (זמורה-ביתן, עמודים לספרות עברית, 1999) של לאה איני – נראה שהשם הוא שילוב של שתי אלות כנעניות: אֲשֵׁרָה, אלת האושר והפריון, ועשתורת, אלת התשוקה והמין – הוא בכלל רומן עכשווי, העוסק בתקופתנו, על איש תקשורת ישראלי ועל הסובב אותו. חייו – מלבַר ...

  אני ואפסי   1. "יושבת לה במיטה/ מתקנת את הקסדה של הטוסטוס./ על הקיר ממול/ תלוי פוסטר אדום של מרקס/ עם עגיל.// איילת מעולם לא עבדה בחייה, איילת מעולם לא עבדה בחייה,/ אבל היא יודעת/ שירי פועלים רוסיים,/ אבל היא יודעת את האינטרנציונל/ לזמזם בלי מילים.// פוסטרים תלויים/ לאורך כל החדר,/ גיטרה שבורה/ תלויה על הקיר,/ בפינה תקליט של ...

  ספר לאדם אחד – מונוגרפיה על הסופר יצחק אוֶרבּוך-אורפז   פרולוג   אני נפגש עם יצחק אוורבוך-אורפז בקפה "לנדוור". הוא מתיישב קרוב לזכוכית, סמוך לדלת הכניסה. "תמיד חיפשתי חלון," הוא אומר, "להסתכל מי בא, לראות מי עובר ולברוח אם ארגיש צורך ללכת מכאן." אני חושב על האישה הגדולה, האם הענקית, המופיעה כמוטיב חוזר בסיפורים הקצרים, בנובלות וברומנים שלו. זו ...

כֶּנֶס   מוקדש  לאמי, בלהה יגיל   אני יורד במדרגות האבן אל הרחוב הקר. אני יורד במדרגות האבן אל הרחוב הקר. אני יורד במדרגות האבן והקור טופח על פניי. אדים של חום עולים מפי, או שמא זה עשן סיגריה. בזמן האחרון אני עצבני מאוד. דצמבר קַרְלִי. אני פוסע ברחוב המפויח. מוניות צהובות מהבהבות באורות קלושים על פני הכבישים. אני יוצא ...

שבע נשים בעקבות מְסַפֵּר על הפרוזה היפה של דוד שיץ   מי זוכר היום את הסופר דוד שיץ? נראה כי שמו נעלם מן השיח הספרותי. אני זוכר. ואני מקווה שגם קוראים נוספים. שיץ הוא אחד הסופרים שגרמו לי, אֵי שָׁם באמצע שנות השמונים של המאה הקודמת, להתאהב ב"מחלה" הזו שנקראת ספרות. קשה לתאר את הריגוש שהיה אוחז בי עם צאת ...

אוטוביוגרפיה (סיפור)   אני מתחבא במכולת של סולומון כבר חמישה חודשים. אני עושה כאן הכול: סוחב סלים, מתקתק חשבונות, מסדר סחורות, מתדיין עם ספקים, הולך למנהל החשבונות, מפטפט עם לקוחות. אף אחד כאן לא הוגה את השם שלי נכון. כולם, אבל כו-לם מסרסים את השם הקצר שלי. שמי רני. שתי הברות אַה-אִי.    גברת הוכבּרג מגוטליבּ 3 מקפידה לקרוא לי ...