"חסידת יְרוּסָלֵם", ווּבִיט ווֹרְקוּ מֶנְגִּסְטוּ, שלושה שירים מתוך ספר שירה חדש בהוצאת עמדה בלוויית דברי עורך הספר, יחזקאל רחמים

ספר שירים חדש "חסידת יְרוּסָלֵם" של המשוררת ווּבִיט ווֹרְקוּ מֶנְגִּסְטוּ רואה אור בהוצאת עמדה. לכבוד יום הזיכרון לנספֵּי עליית יהודי אתיופיה המצוין ביום ירושלים (כ"ח באייר), 5 ביוני, לזכר כארבעת אלפים מיהודי ביתא ישראל שנספו במהלך המסע ובהמתנה לעלייתם לישראל ממחנות הפליטים בסודאן בזמן מבצע אחים, אני מעלה כאן שירים מתוך הספר המרגש והמיוחד הזה בלוויית דברים משֶׁל עורך הספר, הסופר והמשורר, יחזקאל רחמים. אתם מוזמנים להגיב.

 

 

חסידת יְרוּסָלֵם

מאה שנים אחרי 'אל הציפור' של ביאליק, ילדה נושאת את עיניה לשמיים ומתבוננת בחסידה. הפעם המבט נישא מכפר בלב אתיופיה, והחסידה מצפינה במעופה לעבר אותו מחוז כמיהות קדוש ואגדי: יְרוּסָלֵם. הילדה, שאוצרת במבטה כיסופי דורות, אלפיים-וחמש-מאות שנות תפילה וייחולים, תגדל להיות המשוררת ווּבִיט ווֹרְקוּ מֶנְגִּסְטוּ, שתשורר, "וְאָז, בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת אַחַת,/ הִשְׁאַרְנוּ אֶת הַבָּתִּים מֵאָחוֹר,/ בּוֹכִים בְּלִי קוֹל/ (…) וְיָצָאנוּ לְעֶבְרֵךְ,/ יְרוּסָלֵם."

בספר "חסידת יְרוּסָלֵם" מתמזגים הווה ועבר מתוך אהבת שתי המולדות, וזיכרון המסע ביניהן. המסע הרגלי המפרך דרך סודאן, שהמשוררת השתתפה בו בילדותה, גבה חיים רבים, וכמעט את חייה שלה. כמוה, השירים נודדים בין תחנות חיים, דרך "כַּפּוֹת רַגְלַיִם פְּצוּעוֹת, מְדַמְּמוֹת בְּקִרְעֵי נַעֲלַיִם", אל ילדת הפנימייה המתגעגעת "לַשַּׁבָּת שֶׁל הָאִינְגֵּ'רָה", ועד לְאֵם ודוקטור לחינוך בישראל, שעודה מתעוררת מ"אַמְהָרִית לֵילוֹתַי".

השירה בשבעת שערי הספר מעוגנת בחוויות חיים אישיות, אך עולים ממנה גם רחשי עומק של קהילה ייחודית. מבין השורות בוקע מאפיין מאיר של הקהילה – הקרום הדק שבין היחיד לבין הכלל, כמו בשיר "חג הסִגְדְּ", שבו "הַקֵּסִים קוֹרְאִים, מְבָרְכִים אֶת הַקָּהָל –/ תְּפִלּוֹת הַגְּאֻלָּה, שִׂיחוֹת תִּקּוּן הַלֵּב. כָּל אֶחָד,/ כֻּלָּנוּ, עוֹשִׂים טִהוּר הַלֵּב."

מבט מיתי חומל מופנה אל מתֵי המדבר, שואל, "הַאִם יָבוֹא הַיּוֹם הַטּוֹב/ שֶׁיִּפְרְצוּ מִן הַמִּדְבָּר וְנִפָּגֵשׁ, נִהְיֶה/ שְׂמֵחִים כְּמוֹ מִשְׁפָּחָה אַחַת/ פּוֹעֶמֶת לְבָבוֹת רַבִּים." ואכן, קולות רבים פורצים ממדבריות שתיקה ונישאים בשירת המשוררת, שמעידה: "אֲנִי הַחֲסִידָה שֶׁרָאִיתִי אָז בִּשְׁמֵי אֶתְיוֹפְּיָה. אֲנִי הַחֲסִידָה/ שֶׁעָפָה לָהּ אֶל כֶּתֶר עִיר יְרוּסָלֵם". הקולות פועמים לבבות רבים בתדר שירי מאחֵד ואופטימי, גאה בייחודו, העולה חינני וצלול אל במת השירה העברית.

יחזקאל רחמים – סופר, משורר ועורך הספר

 

 

הנה שלושה יפים-יפים מתוך הספר המרגש "חסידת יְרוּסָלֵם":

 

נודדת

 

אֲנִי נוֹדֶדֶת בַּמִּדְבָּר נוֹדֶדֶת

בֵּין כְּפָר לִכְפָר נוֹדֶדֶת מִמְּדִינָה

לִמְדִינָה, בֵּין תַּרְבּוּיוֹת נוֹדֶדֶת,

בֵּין שְׂפַת אֵם (שְׂפַת אַתְּ) לְשָׂפָה

חֲדָשָׁה נוֹדֶדֶת בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר

בַּיָּם בֵּין אֲנָשִׁים מִתְחַלְּפִים

נוֹדֶדֶת בֵּין עִיר לִשְׁכוּנָה לְעוֹד

עִיר חֲדָשָׁה, בֵּין בֵּית הַסֵּפֶר

לְבֵין הַפְּנִימִיָּה, בֵּין הַמִּכְלָלָה

לָאוּנִיבֶרְסִיטָה נוֹדֶדֶת בֵּין

תַּפְקִידִים נוֹדֵדִים נוֹדֶדֶת בֵּין

תַּפְקִידִים נֶחְשָׁבִים לְבֵין

מְכֻבָּדִים. אֲנִי נוֹדֶדֶת מֵהַכְּפָר

שֶׁבּוֹ נוֹלַדְתְּ, כָּל הַזְּמַן

נוֹדֶדֶת מֵהַכְּפָר שֶׁבּוֹ נוֹלַדְתְּ,

נוֹדֶדֶת, אֲנִי,

נוֹדֶדֶת.

 

 

חסידת יְרוּסָלֵם

 

רָאִיתִי חֲסִידָה לְבָנָה בִּשְׁמֵי הַבֹּקֶר וּבְלִבִּי יָדַעְתִּי –

הִיא מַגִּיעָה מִירוּסָלֵם. כֹּה הִשְׁתּוֹקַקְתִּי לָגַעַת בַּחֲסִידָה,

לִזְכּוֹת לָחוּשׁ, וְלוּ בִּמְעַט, אֶת קְדֻשַּׁת יְרוּסָלֵם.

רָצִיתִי לְלַטְּפָהּ כְּמוֹ הָיְתָה טַלִּית צְחֹרָה,

מְעֻטֶּרֶת פַּסֵּי שֶׁמֶשׁ.

 

שָׁאַלְתִּי אֶת הַחֲסִידָה: מַה שְּׁלוֹם יְרוּסָלֵם?

הַאִם יְרוּסָלֵם עוֹד זוֹכֶרֶת אוֹתָנוּ?

סַפְּרִי לִי, חֲסִידָה, אֵיךְ נִרְאֵית יְרוּסָלֵם?

 

לִבִּי נִמְלָא הֵדֵי קֹדֶשׁ עֵת כַּנְפֵי יְרוּסָלֵם

לִטְּפוּ אֶת עֵינַי. הִתְפַּלַּלְתִּי מִלֵּב מָלֵא, שֶׁלֹּא תֵּעָלֵם.

לִוִּיתִי אוֹתָהּ בְּמַבָּטִי,

עַד שֶׁנֶּעֶלְמָה מֵעֵבֶר לֶהָרִים.

 

הִתְפַּלַּלְתִּי חָזָק שֶׁאֶרְאֶה אוֹתָהּ שׁוּב,

שֶׁכְּבָר בַּשָּׁנָה הַבָּאָה

אֶהְיֶה אֲנִי עַצְמִי בִּירוּסָלֵם –

וְאֶפְגּשׁ שׁוּב בַּחֶסֶד.

 

 

ואלה שמות

 

לזכרךָ, גֵּטָה סָלֵלֵאוּ מֵקוֹנֶן,

שמאותו הכפר יצאנו.

 

 

שֵׁמוֹת, שֵׁמוֹת, שֵׁמוֹת –

אַחִים, אָבוֹת, אִמָּהוֹת,

מִשְׁפָּחוֹת שְׁלֵמוֹת

נִסְפּוּ בְּדֶרֶךְ-לֹא-דֶּרֶךְ.

הַגּוּף שֶׁנִּשְׁאַר מֵאָחוֹר,

בַּמַּחֲנֶה, בָּאֹהָלִים –

יָמִים שְׁלֵמִים.

 

עֲצֵי הַבְּרוֹשׁ, הָאֹרֶן,

לוּחַ הַבַּזֶּלֶת בְּבֵית הַקְּבָרוֹת.

הָרְשִׁימָה הָאֲרֻכָּה:

שֵׁמוֹת, שֵׁמוֹת, שֵׁמוֹת –

שֵׁמוֹת –

 

וְשֵׁם אֶחָד, פּוֹצֵעַ אֶת עֵינַי:

לֹא שֵׁם, בָּחוּר אֶחָד,

שֶׁמֵּאוֹתוֹ הַכְּפָר יָצָאנוּ.

בָּחוּר גָּבֹהַּ, גִּבְעוֹלִי.

הַשֵּׂעָר קָצֵר, מְתֻלְתָּל.

הַחִיּוּךְ כּוֹבֵשׁ.

 

גַּם אַתָּה, גֵּטָה, חָלַמְתָּ אֶת יְרוּסָלֵם,

אֶת יְרוּסָלֵם הָאַגָּדִית-הַנִּכְסֶפֶת,

שֶׁנִּפְלְאוֹתֶיהָ סֻפְּרוּ בְּפִינוּ מִדּוֹר לְדוֹר,

מִדּוֹר לְדוֹר, דּוֹר אַחַר

דּוֹר –

 

גַּם אַתָּה הִגַּעְתָּ לְסוּדָאן

בַּאֲפִיסַת כֹּחוֹת,

לַתַּחֲנָה הָאַחֲרוֹנָה –

בַּדֶּרֶךְ לִירוּסָלֵם.

 

אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת קוֹלְךָ,

אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת הַצִּמָּאוֹן שֶׁלְּךָ,

אֶת הַכְּמִיהָה שֶׁלְּךָ.

 

יָצָאתָ, גֵּטָה, לְהַגְשִׁים חֲלוֹם,

חֲלוֹם עַתִּיק

מִשַּׁחַר יַלְדוּתְךָ.

עַתִּיק מִשַּׁחַר יַלְדוּתֵנוּ.

 

 

על המשוררת:

ד"ר ווביט וורקו מנגסטו היא אשת חינוך, מרצה, סופרת ומשוררת. נולדה בכפר גוולוטוש שבאתיופיה ועלתה לישראל בילדותה. פרסמה שני ספרי ילדים, ספר מחקר על יהודי אתיופיה תחת הכיבוש האיטלקי ("פצע פתוח", יחד עם דניאל בלטה) וספר שירה (״אני רצה לאחור״). נשואה ליוסי ואֵם ללינוי ותהילה. "חסידת יְרוּסָלֵם" הוא ספר שיריה השני.

 

חסידת יְרוּסָלֵם, ווביט וורקו מנגסטו, עורך: יחזקאל רחמים, עוזרת לעורך: ורד מנדלסון, ניקוד והגהה: עמרי שרת, עיצוב העטיפה ועימוד: ג'סיקה מלו. הספר ראה אור בסיוע "דרך הכפר – יוזמות חינוך" ו"אייסף – הקרן הבינלאומית לחינוך".