רן יגיל

בלי גג מעל הראש

בלי גג מעל הראש   סיפור אסור לו שיתחיל באמיתות מוחלטות, ולמרות זאת, בין שתי נקודות עובר קו ישר אחד, וזו הדרך הקצרה ביותר בין נקודה אחת לאחרת.    "מה בשבילך?" שאל המוכר במזנון, צעיר בעל כיפה, את הבחורה המיוזעת בעלת הקסקט.    "סיגריות פרלמנט-לייט, סופט, ארוך, אם אפשר," היא אמרה. הוא הגיש לה במהירות מהמדף את החפיסה ותלש מידה ...

קרא עוד »

נשיקת המילניום

נשיקת המילֶניוּם   1. כשנכנסתי למסדרון במדים הספקתי להציץ בשעון הזהב שלי, שעון שעוד קיבלתי לבר-מצווה, השעה הייתה תשע בערב. גברת נעמה פרנקל, מיליונרית תל-אביבית ממגדלי דיזנגוף, ידידה של אמי שבאה לעיר הגדולה לפני שנים, התחתנה כאן והסתדרה כאן, עמדה בחדר המדרגות המפואר, רקעה ברגלה ונהמה: "אוֹ הוֹ-הוֹ הנה הם באים. רגע אני… עוד שנייה… הוֹ הוֹ אני רוצָה לברוח, ...

קרא עוד »

"אני ואפסי" 4 – פרק רביעי מרומן

4. "ליפעת יש הרבה מה להגיד לו/ לו לעומת זאת אין/ יום יום הוא נוסע לעיר הגדולה/ בשביל להריח ריח של אוסלו/ הוא חולם/ אבל לא תמיד.// (פזמון): יש לו סיגריות שהוא קנה בסקנדינבים והן נדלקות לו/ הוא נכנס ל-ZOOM אבל אין שם כלום.// הוא נכנס לקרוסל ומתיישב על ג"יימס דין וקונה לו מזוודה של קולה אדומה/ הוא מתאמן בלילות ...

קרא עוד »

ציפור הנפש. על שיריו של יחזקאל נפשי

ציפור הנפש על שיריו הפזורים בכתבי-עת ובמוספים ספרותיים של יחזקאל נפשי יחזקאל נפשי הוא משורר צעיר וטוב, אבל לא רק על כך באתי לכתוב. שירת נפשי מעוררת מחלוקת. יש הרואים בשיריו יופי דרמטי-דתי-חגיגי ויש הרואים בו אפיגון של משוררים רליגיוזיים שקדמו לו, בעיקר פנחס שדה, אבל גם יותם ראובני, לאונרד כהן, עודד פלד, בנימין שבילי ודויד מור. ייאמר בריש גלי ...

קרא עוד »

מֶלֶךְ-נַעַר. על דמות הצעיר בפרוזה של משה שמיר

מֶלֶך-נַעַר על דמות הצעיר הנצחי בפרוזה של משה שמיר והערה נוספת באשר לסופי הרומנים קשה מאוד לדבר על סופר אהוב שמלווה אותך כל כך הרבה שנים. נכון, אפשר להכין הרצאה מלומדת, ולחזור ולקרוא בספרים מאל"ף ועד תי"ו ולחפש לומר משהו מעיר ומאיר וחכם. אך אפשר גם לדבר מתוך הלב ומתוך הזיכרון, שהרי זה מה שאנחנו לוקחים אִתנו מרומן גדול: את ...

קרא עוד »

שיישכח הכול ממני שתישאר שמחה. על משה בן-שאול

שיישכח הכול ממני, שתישאר שִׂמחה – על שירת משה בן-שאול   משה בן-שאול ז"ל (2007-1930) הוא אחד המשוררים הישראלים הבודדים ואולי היחיד שבהם, שאימץ לו דמות שירית, שהיא מעין חוץ ופנים שלו עצמו. עם הדמות הזאת – ה"אני" שלו על כל חלקיו – הוא ניהל דיאלוג חמקני, לעיתים רוגזני, לעיתים אוהב. למעשה, בן-שאול עטה גלימה שקופה בשם אָדָם פּוֹלוֹ, ומבחינה ...

קרא עוד »

קָדֵשׁ

קָדֵשׁ   קָדֵשׁ חצוי, אבל ריקי כבר לא! נשאלת השאלה למה קדש חצוי? כי כבר אין לו מה לומר לה ואין לה מה לומר לו.    קדש חצוי. הוא רוכב על האופנוע שלו, יאווה, צ"כי חורק, על פני רחובות תל אביב, מעלה שובל עשן. והיא מאחוריו בחיפושית שלה נוסעת. הם חוזרים ביחד מבית העסק המשותף שלהם.    קדש חצוי, אך ...

קרא עוד »

"אני ואפסי" 3 – פרק שלישי מרומן

  3. "Riders on the storm Riders on the storm Into this house were born Into this world were thrown Like a dog without a bone An actor out alone Riders on the storm…"    ("אני ואפסי" ולהקת "Black Rotten Plums" שרים בעיבוד פאנק שיר של ג"ים מוריסון האגדי, בהופעה חיה במועדון "The End" בלונדון).      אני יושב עכשיו ...

קרא עוד »

מונולוג של בַּת

מונולוג של בַּת   כשיוֹמין יושב באמבט הלבן שקצותיו משחירים וצינורותיו מעלים חֶלֶד, באה ומתגנבת אליו בבואתה של שרה. הוא חופן את שפופרת האמבטיה בשתי כפות ידיו כחפץ יקר. היא מקפידה בהופעתה, נחשפת חלק אַחַר חלק, ולבסוף מתגלה לפניו במלואה, כשהיא שעונה על הקיר, עוטה כתונת לילה ורודה. כפות רגליה הגרמיות, השזורות ורידים בּלטניים, משולחות קדימה ברישול בשל החום המהביל ...

קרא עוד »

שקט בשדה לבן – על סיפוריו של יעקב שטיינברג

  שֶׁקֶט בשדה לבן   על סיפוריו הקצרים של יעקב שטיינברג   יעקב שטיינברג נולד ב-1887 בשדה לבן (בֶּלָאיָה צֶרְקוֹב). כל רוסי יאמר לך כי פירוש הצירוף הוא: "הכנסייה הלבנה", אבל האם יגורו יהודים במקום עם שם נורא כזה? כנסייה? ועוד לבנה? ולכן הם עיוותו את שם המקום וכינוהו: "שדה לבן", והמלגלגים על כך קראו לו "שוורְצֶע טומאֶה", כלומר, "הטומאה ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לרן יגיל