המתהווה בע"מ כותבת, ועוד.

על שדרות וסביבתה זהו שיר על צילום, תמונה שצילמתי בראשית שנות השבעים, כמו אז גם היום החיים הם ענין גאוגרפי, מרכז מול פריפריה , גם בגלל הקסמים שמבריחים את הילדים לחדרים מוגנים  כביכול, ביקרתי בשבת לפני כחודש בשדרות, הסתקרנתי לראות את האיזור בו גרתי כמורה חיילת,  הסתובבתי פה ושם, ולא ראיתי אפילו ילד אחד במגרשי המשחקים, מכונית אחת נסעה מפה לשם, ...

  שיר אחד מתוך קובץ שירי איטליה מצטערת על הניקוד הלא תיקני , הצטערות זו תקפה לגבי השירים הקודמים ולאלו שיבואו אי"ה אחריו   בְּגֶשֶם שוֹטֵף נִטְרֵפָה הַמָרמֵלָדָה, דוּבדבַן טַבָע נַמוֹג בְּקָצֶפֶת עָנַנִים. מִבּוֹלזָאנוֹ לא רואים אֶת הָבְּרַקים לֹא שומְעים רְעָמִים, אֲבָל הַעָנַנים נישבָּרים וְגֶשֶם יֹורֵד וְסערָה גם עַל הַדוֹלומיטים, שֶהֵם הַרים נְמוּכים מִן הַמָרמֵלָדָה, עַד בּוֹלזָאנוֹ גֶשֶם. כָּאן אֲני ...

    תפילה                                                            "אין אדם שהוא אִי"                                       ג'ון דון     בעל כורחֵנו באנו, בעל כורחנו נלך. עוצמי עינים ורואים: אִי שוקע וצף.   שפוך חמלתךּ עלינו.    

     מצטערת שהניקוד לא מאה אחוז תיקני,   זכרונות כמו גלקסיות   זִכְרוֹנוֹת  כְּמוֹ גָלָקְסיוֹת מִתְרָחֲקוֹת מִמֶרְכָּז הַיְקוּם מְלַקֶטֶת אֲחָדִים שֶנוֹתְרוּ לְךָ, סוֹפֶרֶת כּוכָבִים  בְּמוֹצָאֵי ֹשַבָּת וְקוֹשֶרֶת בֵּינֵינוּ  לְשֹיחָה וּמְלַטֶפֶת אֶת  כְּתֵפֵיךָ שֶנָשְֹאוּ אוֹתִי – שַֹק קֶמַח,  לֹא מוֹכֵר, אָמַרְתָ, וְסרַקתָ  שַֹעֲרי הַרָטוֹב, תָּמִיד  בַּמַסְרֵק שֶלְךָ מַקְפִּיד עַל שְֹבִיל יָשָר מִשֹמאל, אַף  פַּעַם  לֹא  יָדַעתִי אִם אַתָּה מְהַשֹמאל אוֹ  מְהַיְמִין, מְהַאָדוּקִים, הַחוֹפְשִיִים ?! גַּם  כֶּשֶעָכְשָיו  אַתָּה  זָקֵן תוֹהֵה, אֵינִי  מְדַבֶּרֶת אִיתְךָ עַל  זֶה   זִכְרוֹנוֹת  אֲנִי  חוֹשֶבֶת וְנִיכְנֶסֶת  לַחֶדֶר  שֶֹלְךָ,  עַל מַה  נְדַבֵּר הַיוֹם אֲנִי שוֹאֶלֶת אֶת עַצְמִי עַל מַה  נְדַבֵּר,  נְדַבֵּר ...

  לפני פרידה     החָיִים מִתכַּנסִים לְתוכךָ, אבּא, נִבלעים בִּנשימות גם עולמךָ, מִתקצֵר אָריֵה מִזדקֵן שכמוךָ. שְֹערות שהִקפִּידוּ על מִסדַר הבְּלוֹרית מִסתגלוֹת לִנשירַת השִיניִם בַּמסרֵק, השָּפָם דָקיק מִשהיה ואֵין סִמֵטריָה גם בַּחיוּךְ בֵּין דִמדוּמים לשקיעה, עָכשיו אתה מֵרִים יַדָיִם כְּמוֹ תִינוק אֶל אִמוֹ וְיָרֵא מִן הָלילָה      

 דיוקן    הִיא אחת כזאת  שהתיק שלה – מתפוצץ  מפתקאות, קבלות וכרטיסי מועדון  של זכאים לאשראי וזהות  ששפתון פרוץ נותן בהם  סימנים אדומים   היא אחת כזאת שבתיק סוכריות מתפרצות מתוך אריזתן מעוכות כמו טבור וכסף קטן מתרוצץ משקשק בכל התאים היא אחת שכל בוקר בשבועות ונדרים אוסרת על עצמה להיות כזאת וכמוני מתירה אותן לעת ערב וחושבת שהרשות הנתונה- ...

  השיר הזה מוקדש באהבה והערכה רבה ליקיר, שפתח לי את צינורות המלים והלב  בעדינות, ברגישות ובאהבה.  מילה פריכה     כּשֶהִקצָפנוּ אֶת רִגעֵי הקָפֶה בְּשִירָה אוֹפנועִים שֶטַסוּ צָפונָה בּאִבן גבירול חתכוּ  אֶת השוּרוֹת לשורות קְצָרות יותֵר  עַד שֶנִגְמרוּ המִלים, רוֹנִי וְשֶרי וְכל האָחֵרים קָמוּ, אֲני עוֹד יָשבתי שוֹתֶקֶת לְעָצמִי, מַשֶהוּ לֹא בָּרוּר הָיָה בַּרגָעִים הָאלֶה, וְאוֹרִי חָזר ויָשב ליָדי סַפֵק שָאל ספק ...

השיר הזה ניכתב כמחווה לחברתי אוּלִי בצלאל כהן, שניפטרה בדיוק לפני שנה, מטרשת נפוצה, היא היתה עיתונאית ומשוררת ואשת אשכולות, . יהי זיכרה ברוך. כָּמָה אֹמֶץ הָיָה לְאוֹרפיאוּס כּשֶיָרַד לַשְאוֹל כָּמָה פָּחָד כּשֶהֵסֵב פָּנָיו לְאָחוֹר  כָּמָה פָּחָד הָיָה בְּלִבָּה שֶל אֶשֶת לוֹט כּשֶבָּרחָה מִסְדוֹם כָּמָה אֹמֶץ כּשֶהֵסֵבָה פָּנֵיהָ לְאָחוֹר  והיוֹם כּשֶאֲני מִסְתובֶבֶת ורוֹאָה אֶת עָצְמי בְּעֵינֵי הָאָחֵרִים, הָאִם יֵש לִי אֶת ...

בעקבות הפרידה של יעל ישראל מהמדור החתולי ,אני מעלה את שיר ההספד  לכלבה שלנו שוגי, שניפטרה בחג הפסח לפני שנה וחצי, והיתה בת 15 עם נשמה צעירה של בת 5 . ואהבתי אותה בכל לבי. שיר קינה לשוּגי הכלבה                                                                                              סילחי לי שחרחורת תֵּאוות מרדוּתשעד הבוקר לא הצליחו הוטרינריםלהחזיר אותךְלמה שרק לפני כמה שעות היית - צפרניים טופפות מן הפינה ...

סינדרלה בהיכל                                                                                              לפעמים החיים מאירים לאחד  על גב  הצל  שנפל  על האחר. כך זכיתי לראות טורי שמלות וחליפות  נכנסים להיכל התרבות בין צילצול ראשון לשני לגימות חטופות של קפה  על דלפק. בין שני לשלישי צעדים נימרצים חוצים  את האכסדרה. בשלישי מדלגים, שאריות עקבים נילחצים להיסגר מאחורי דלתות למציאות אחרת.  פונקציה תרבותית. הייתי ילדה בת שתים עשרה לבד, מדלגת שתים ...