פרידה

סילחי לי שחרחורת תֵּאוות מרדוּת
שעד הבוקר לא הצליחו הוטרינרים
להחזיר אותךְ
למה שרק לפני כמה שעות היית - 
צפרניים טופפות מן הפינה  אל הסלון,
יושבת  כמו ספינקס מול עיני
אשר עולות מן הספרים אל תוך עיניך  הדרוכות
ללכוד את העוגיה שבידִי, ולשונך
כף יד רכה ועקשנית, לופתת את שלי
רק בפֵרוּר האחרון ממש את באה אל העונג

שחרחורת, אתמול בערב 
כשהסתובבת בחוץ מוּתרת רצוּעה
חוגגת  את יום העצמאות שלך,
אפילו לא קראתי לך,
לא הזהרתי, לא זיהיתי את הקו הדק
שבין להיות או לא להיות לך אדונית
עֶבד, לתת לך חופש
ולי מאחריות עליך.
את היית האדונית  אתמול,
עבד לתאוותך בשאריות הזבל.
לזכותך אפשר לומר, אולי לחובתך דוקא,
שהפעם לא היית ברררנית.
חצי שעה של התענגות באורגיה של ריח וטעם
בתוך גן העדן שלך זוללת,
חופשיה בלי רצועה
אל מותך