המתהווה בע"מ כותבת, ועוד.
השיר הזה ניכתב כמחווה לחברתי אוּלִי בצלאל כהן, שניפטרה בדיוק לפני שנה, מטרשת נפוצה, היא היתה עיתונאית ומשוררת ואשת אשכולות, . יהי זיכרה ברוך.
כָּמָה אֹמֶץ הָיָה לְאוֹרפיאוּס
כּשֶיָרַד לַשְאוֹל
כָּמָה פָּחָד כּשֶהֵסֵב פָּנָיו לְאָחוֹר
כָּמָה פָּחָד הָיָה בְּלִבָּה שֶל אֶשֶת לוֹט
כּשֶבָּרחָה מִסְדוֹם
כָּמָה אֹמֶץ כּשֶהֵסֵבָה פָּנֵיהָ לְאָחוֹר
והיוֹם כּשֶאֲני מִסְתובֶבֶת
ורוֹאָה אֶת עָצְמי בְּעֵינֵי הָאָחֵרִים,
הָאִם יֵש לִי אֶת הָאֹמֶץ
לְוָתֵר עַל עֵין הָאֱלהִים?!
היי אורה
כן מילת המפתח זה אומץ, ואולי חופש פנימי, ואולי לוותר על הידיעה מה יהיה בסוף, הדמויות שלקחת בשיר מאוד מתאימות לגדול מהחיים, כניראה גם חברתך הייתה כזאת.
ויש לי בקשה אל תותרי על העין האלוהים, היא לא בחוץ היא בפנים.
להתראות טובה
טובה, צריך אומץ לחיות, להביטולדעת ובכל זאת לקוות בהשלמה, יש פה פרדוקס בלתי פתור, כן אולי היתה גדולה
לרוב באמת אין לי אומץ להביט אחורה. גם להביט פנימה לא פשוט.
נכון, מיכל, אני חושבת שאולי בגלל זה אנחנו מביטים ועוצמים עינים לסרוגין,
תודה
הדבר האחרון שעשתה אשת לוט זה להביט אחורה. אחר כך כבר יכולת לדבר לנציב מלח… היא לא חזרה לספר מה היא ראתה. סביר להניח שמה שהיא ראתה שם היה מרתק פי כמה מלחיות בהר שומם. אבל גורלה נחרץ – היא לא יכלה להגיע, לא לזה ולא לזה.
אהבתי את ההקבלה בין אורפיאוס לאשת לוט.
תודה שירה, נכון, אולי להביט קדימה ולהביט אחורה ולדעת שהכל אבסורד, פיקציה, זה רגע החרדה הקיומית, זה רגע אותנטי, כפי שקורא לו היידגר, וזה קשה, זה באופן כלשהו יש האחדה בין השניים, כך אני חושבת , לא?
הבעיה נוצרת, לטעמי, כשהמבט הזה מאבן. משתק באופן מוחלט.
אני חושבת שלפעמים המבט האותנטי הוא מבט שמוציא ממך יצירה, ,
ועוד ועוד!
יפה וגיש אם כי לא הבנתי את הדימוי של עין אלוהים בהקשר למה שהשיר מעלה.
הי איציק, תודה על ההתייחסות, אני חושבת שעין האלוהים הוא המבט הפנימי המתעלם מהאבסורד, מהכאוס ומתיוגים, של עצמי ואחרים, ומהתיוג של הקיום
אורה. אני נורא מבינה אותך גם אני איבדתי לפני 10 שנים אישה יקרה שהייתה לי כאם שנפטרה מניוון עצבים. מחלה אכזרית ביותר.
המוות שלה בהחלט הרחיק אותי מבורא עולם וראיתי אותו כחוסר צדק , אטימות ומה לא.
אבל מה לעשות שאני זקוקה לו ובלעדיו איפשהוא הייתי אולי יותר קריריסטית , אבל לחלוטין נטושה בעייני עצמי, היה בי משהו לא מחובר שהילך על פני האדמה , ספוג בכאב.
וכעס .
אני מניחה שכשתתגברי על הכאב תגלי עוד משהו על פתלתלות האמונה. היום אני משוכנעת שאנחנו לא באמת יכולים להבין את המהלכים של ה" כי אנחנו רק חלקיק ממנו ולו יש את כל התמונה. אבל בטח שגם לי יש את רגעי המשבר שלי , תני לזה להשטף מעליך.
אביטל, צר לי על האובדה שלך, מכיוון שהעולם כל כך בתלי מובן, אנחנו כל הזמן שואלים שאלות, מנסים להבין את הבלתי מובן, כי החיים אינם מתמטיקה לפעמים טוב שכך.
מרגישים שהתלבטתי בין אובדן לאבדה, מה נכון יותר? ובאמת עצוב וכואב לאבד מישהו שאהבת או שהיה לך קשר חם איתו
מנסה לקרוא קריאה צלולה של השיר שנראה שנכתב מתהומות הצער
שני גיבורים שהימרו את פי האלוהים ונענשו
האם זה הכעס על פטירתה הלא צודק של חברתך שקורא לך להתרחק מעינו?
ובו בזמן הידיעה שבלעדיו אולי בלעדי האלוהים הרחום וחנון חיינו אינם חיים.
לא סתם האירה לי פתאום בפוסט האחרון שלי ההארה שאלוהים הוא שם רבים . אבל אין ספק שפניו אם הוא אחד רבים או רבות.
למרות היותי חילונית אני מאחלת לשכמותי לא לאבד את עין האלוהים הטובה שמלווה אותנו בחיינו. ואינני יודעת מאום על דתיותך,אבל נדמה לי שיש לך פה שיח ושיג עימו כמעט בגובה העיניים . ויעקב שרה עם אלוהים ויוכל. הייתכן?
הי מירי, אינני דתיה אבל חושבת שיש כוח מעלינו שאיננו מבינים את מהלכיו
לפחות רוצה להאמין כדי לחיות
זה מה שחשבתי רוח דתית שאי אפשר לברוח ממנה .
מירי, להאמין בקיומו של כוח גדול מאיתנו, או אלוהים עדין אינו בגדר דתיות, לעניות דעתי דת קשורה לשירת מצוות מתוך הכרה שזה מה שהאל רוצה שנעשה בין היתר, אני לא שומרת מצוות אכלומר לא דתיה, אבל יש בי אמונה
שירה, כן ועוד ועוד וגם עוצר, ישנה הרגשה שכל העולם בתנועה, ואני עוצרת, אולי נעצרת מנסה לאצור את עצמי לעצמי
עין האלוהים הוא עינו של האחר, שהעיניים שלו מדברות אלי, ומשקפות אותו ואותי.