בננות - בלוגים / / בקפה קפה, מוקדש באהבה ליקיר
המתהווה בע"מ
  • אורה ניזר

    נולדתי בתל- אביב יפו, בתאריך הכי סוציאליסטי שאפשר ה 1 במאי, ומאז אני לא מצליחה להשתחרר ממנו ויש לי מחוייבות לאזרחי כל העולם. גדלתי בתל אביב – שחרזדה שכזאת שמחזיקה לך את העפעפיים פקוחות, ואת האזניים צלויות ומכריחה אותך לאכול את המישמַש שהיא מגישה לך בצלחת, ואתה מתענג על הטעם , רעש הלעיסה, הריח והצבע, ונישאר רעב. ובכל זאת עברתי לפריפריה, זה היה לפני הרבה הרבה שנים אבל הקשר לא נותק . מאז למדתי בלי הפסקה, יעוץ חינוכי ותולדות עם ישראל בבר אילן, מינהל החינוך באוניברסיטה אחרת, ועוד רבע תואר בסיפרות באוניברסיטת תל אביב, ועוד ועוד כהנה וכהנה, וכמובן שהייתי מורה, וליפני כן גננת, מאבחנת ומטפלת בילדים עם לקויי למידה, וגם אוטיסטים ופסיכוטים בבי"ח פסיכיאטרי, ועוד ... וכתבתי בעיקר שירה. ספר שירי "משחקים בחצר הפנימי" יצא לאור בשנת 2010 בהוצאת הליקון. שירי פורסמו בכתבי העת לשירה: "הליקון", "שבו" וב"מטעם". כמו כן באתרי אינארנט לשירה

בקפה קפה, מוקדש באהבה ליקיר

 
השיר הזה מוקדש באהבה והערכה רבה ליקיר, שפתח לי את צינורות המלים והלב  בעדינות, ברגישות ובאהבה.

 מילה פריכה

 
 
כּשֶהִקצָפנוּ אֶת רִגעֵי הקָפֶה בְּשִירָה
אוֹפנועִים שֶטַסוּ צָפונָה בּאִבן גבירול חתכוּ
 אֶת השוּרוֹת לשורות קְצָרות יותֵר
 עַד שֶנִגְמרוּ המִלים, רוֹנִי וְשֶרי וְכל האָחֵרים קָמוּ,
אֲני עוֹד יָשבתי שוֹתֶקֶת לְעָצמִי, מַשֶהוּ לֹא בָּרוּר
הָיָה בַּרגָעִים הָאלֶה, וְאוֹרִי חָזר ויָשב ליָדי
סַפֵק שָאל ספק אָמַר- אָת נוּגָה,
נוּגָה הוּא אָמַר, לֹא עצוּבָה, או מְלנכולית,
נוּגה, רָעד הצְליל שֶל המילָה הקְצרה הזאת
 כְּמו מנגינָה עתיקָה  ריחֵף בַּרֶוַוח בֵּין אוֹרי
 וּבֵינִי וּכמו ערַפֵל דַק יָרַד מְהעֵינַיִם שֶלוֹ
כּל הָדֶרֶךְ אל לַב התודַעָה שֶלִי,
וְרָאיתי לִי בְּעֵינָיו מִלְפָנַי
וּמאחורַי כּל הָשָנִים
וַהלֹא רַק לִפְנֵי דקוֹת הָיִיתי
קוֹל בֵּין קוֹלות הַרחוֹב שֶנִבְחֲשוּ
בּקָפֶה קָפֶה, בּאבן גבירול פִּיַנת אָנטוֹקוֹלְסְקִי .
 
כְּבָר שְלֹשָה יָמִים אֲנִי מְערְסֶלֶת אֶת הָצְלִיל נוּגָה
בְּעָדינוּת, ניזהֶרֶת שֶלֹא לְפוֹרֵר
 
 

16 תגובות

  1. זה שיר מקסים. הנה רק פנינה אחת לדוגמה: "וּכמו ערַפֵל דַק יָרַד מְהעֵינַיִם שֶלוֹ
    כּל הָדֶרֶךְ אל לַב התודַעָה שֶלִי".
    ויש לי קטע כזה, אני נורא אוהבת שירים שמוזכרים בהם שמות של אנשים ואפשר לראות את הסיטואציה המציאותית שמאחוריהם.

  2. אורה, זה מקסים. נזהרת שלא לפורר…

  3. השיר הזה הוא כמו ריקמה, שזורת חוטים, שתי וערב, בעדינות מתגלה.
    להתראות טובה

  4. מקסים בעיני.

  5. השפנפן החנפן

    שיר קדוש של משוררת קדושה

  6. אורה היקרה מפז,
    איזה כיף למצוא אותי בינך
    לבין עצמך! תודה על המחווה
    והשיר המרגש. תראי מה קרה, כבר עולה לי קצף
    אהבה בפה.

    • יקיר, זה כבר יום וחצי שהשיר כבר יצא מבינינו אל העולם הפתוח והוא מרחף מתפזר לכל רוח טובה
      תודה

  7. רונית בר-לביא

    אחחחח איזה יופי של ערבוב בין מילים לקפה לרחוב לבחור לשירה.

    אהבתי.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאורה ניזר