המתהווה בע"מ כותבת, ועוד.
דיוקן
הִיא אחת כזאת
שהתיק שלה – מתפוצץ
מפתקאות, קבלות וכרטיסי מועדון
של זכאים לאשראי וזהות
ששפתון פרוץ נותן בהם
סימנים אדומים
היא אחת כזאת
שבתיק סוכריות
מתפרצות מתוך אריזתן
מעוכות כמו טבור
וכסף קטן מתרוצץ
משקשק בכל התאים
היא אחת
שכל בוקר בשבועות ונדרים
אוסרת על עצמה להיות כזאת
וכמוני מתירה אותן לעת ערב
וחושבת שהרשות הנתונה-
משחק מכור
בידי החיים.
נפלא! הבית האחרון נועל בעוצמה את השיר המתפוצץ, מתגלגל, מתפרץ מהגרון שלך. אהבתי במיוחד את הרגע, קטע הזה:
"היא אחת
שכל בוקר בשבועות ונדרים
אוסרת על עצמה להיות כזאת
וכמוני מתירה אותן לעת ערב"
תמשיכי לנדור נדרים ולהפר אותן, לשחק את המשחק המכור והנפלא שלך אורה.
אהבתי, תרצה.
תודה תרצה, טוב שביום כיפור אפשר להתיר נדרים, תודה
אהבתי במיוחד את הרמיזה לתיק מתפוצץ של מחבלת.
תודה מוטי,לפחות אהבת משהו,ההתפוצצות היא בלתי נמנעת , אלה החיים , גם שלי
אהבתי במיוחד "זכאים לאשראי וזהות".
ובכלל, אהבתי את השיר. את שתי השורות האחרונות פחות – משהו בהן צלצל לי פחות אמיתי בסופו של שיר מאוד אותנטי ומקורי.
תודה לי, אולי את צודקת אני צריכה לחשוב על ההצעה שלך, שמחה שהשיר דיבר אליך
דימויים נהדרים לטעמי.
הייתי משמיט את 3 השורות האחרונות – הן מסבירות את המסר, צריך להשאיר אותו לקורא.
איציק, שימחת אותי, אולי אתה ולי, צודקים בכל אופן תודה על ההצעה, הזמן ידבר בעד או נגד
זה קורה גם לי הנדרים, תסלחילעצמך , בחסידות אומרים שאנחנו אלה שמענישים את עצמנו בביקורת עצמית וצפיה ל ..
ואחר כך ה" .
יש לך כנות בכתיבה , צניעות ופשטות, שבת שלום.
שלום אביטל, בלי סליחה החיים קשים,
רב נחמן מברסלב מדבר על זה לא מעט, ואולי זה חלק מגדולתו, הוא מבין את מה שאנחנו מבינים בתוכנו ולא יודעים לומר לעצמנו, אז הוא אומר לנו..
תודה אביטל, ושבת שלום.
דמויים נפלאים. ובכלל, אני מכירה אותה, את "האחת הזאת".
תודה אסתר, כנראה שבכולנו היא ישנה במידה זאת או אחרת