המתהווה בע"מ כותבת, ועוד.
סינדרלה בהיכל
לפעמים החיים מאירים לאחד
על גב הצל שנפל על האחר.
כך זכיתי לראות
טורי שמלות וחליפות נכנסים להיכל התרבות
בין צילצול ראשון
לשני לגימות חטופות
של קפה על דלפק.
בין שני לשלישי
צעדים נימרצים
חוצים את האכסדרה.
בשלישי מדלגים,
שאריות עקבים
נילחצים להיסגר מאחורי
דלתות למציאות אחרת.
פונקציה תרבותית.
הייתי ילדה בת שתים עשרה לבד, מדלגת
שתים שלוש
עד הדלתות. סגורות.
דוהרת עוד קומה
כמו סיחה
מזיעה אל התא במרפסת.
לא מספיקה לשבת
כשהמנצח מרים ידיים ושרביט,
רגע דממה מתמשך.
האם זאת סינדרלה מסתחררת עם רוסיני בנגינת התזמורת?
טיפות זיעה נשברות בגלל האור.
והכל בזכות כרטיס שעבר אלי
משכנה עשירה ומצוננת,
כמו שרביט של מנצח ידוע וחולה
לצעיר אנונימי ובריא
נהניתי לקרוא את הסיפור החי והמוחשי שבשיר.
תודה לי
המשפט הראשון מצמרר
יפה.
אורה. מתוך זיכרון שירתך הקודמת אני מופתע לגמרי מההצטללות של הטקסטים שלך. שוררת בהם אורה.
שלום מוטי, אתה הכרת מעט מאד משירתי והקשת על הכלל, מלבד זאת עלי לומר שיקיר בעדינות גישתו הפתוחה הישפיע על מה שאני קוראת האומץ להניח את עצמי על השולחן,
גם קודם זו היתה אורה
בכל אופן תודה